בוקר טוב,
נכון שתינוק רך אניו משחק בבוץ, ולא מזיע יותר מדי, ולפעמים באמת מספיק לשטוף את הטוסיק במיים חמימים.
אבל, בתי אהבה את האמבטיה כבר מהרגע הראשון. את עצם השהות באמבטיה. חם לה ונעים לה שם, וכן, כנראה שזה באמת מזכיר להם את הרחם. היינו מניעים אות קדימה ואחורה, שילבנו משחקים לאט לאט, ועד היום, היא מאוד אוהבת אמבטיה. היציאה מהאמבטיה היתה ועודנה חלק פחות נעים - בכי על כך שהפסקנו אותה באמצע הכיף... השתדלתי אז וגם היום, כשהיא בת שנה ו-4, לעטוף אותה טוב טוב, שלא תתפזר ושתישמר לה הרגשת הביטחון שהיתה לה במיים, ולהסיח את דעתה עם משהו אחר. לא עם ציצי. להסתכל במראה ולראות שם מישהו מצחיק ומוכר, לגלות את המובייל שזז מעל שידת ההחתלה, שירי אצבעות וכדומה.
אז נכון שיש ימים שלא יוצא לנו לקלח אותה, וגם אז שום דבר נורא לא קרה, אבל אם יש זמן וכוח, הרי זה מאוד חשוב לתת להם להתנסות ולרגיש נעים. בפרט אם את אומרת שבמהלך האמבטיה אין בעיות.
לדעתי לאמבטיה חלק חשוב, לא רק מאספקט הניקיון. לומדים על הרגשת הגוף ויכולותיו במיים ללא משקל, איך חפצים צפים, איך הם משפריצים, איזה כיף זה לשחק עם הסבון, מהם החלקים בגוף (מסבנים ונזכרים כל פעם בשם), כמה טוב זה שלמוע את אמא או אבא צורחים כשהם רטובים לגמרי מהשפריצים... נוצר מין ריטואל של אמבטיה, קשר עם ההורה. מלא חוויות.
צריך באמת לעבוד על היציאה מן האמבטיה. הבת שלי פשוט קשה לה כשהמעברים בין הפעילויות הם חדים. גם לא באמבטיה. אז אני מזכירה לה כמה דקות לפני, שעוד מעט אנחנו יוצאים, וגם היא היא מוחה בתוקף, אנחנו מתכסים במגבת, וישר רואים במראה את הלשון שלה, ואת המדבקות של פרחים וחיות שמודבקות ליד המראה.
טוב, אני מאמינה שהסברתי את עצמי טוב, ומקווה שיהיה בהשקפתי ולו במקצת כדי לעזור לך להעביר את המקלחות נעים יותר...
חג שמח,
נני
|
תוכן התגובה:
|
