תודה לכולן, באמת כמו שציינת, עלי להמנע מלנסות ולהשפיע בדרך זאת או אחרת על החלטותיה, אף לא ברמז. מה אעשה שעכשיו שילדתי, ואני כל כך מאושרת(עם כל הקשיים), ואני רואה את האהבה הרבה שנשקפת עיניה כשהיא מחזיקה אותו, ואת הרכות והעדנה, ליבי נקרע להושיט יד. כבר כמה שנים שבכל הזדמנות אני מנסה לחשוב- את מי להכיר לה? מי יסב לה אושר? והיא כל כך טובה, ונדיבה, וחכמה ומוכשרת ואמיתית ועוזרת. מה פשר ההיזדקקות שלנו לנסות "לשדך" כל הזמן? למרות שback in my mind, וכמו שכתבו כאן הבנות, האהבה תמצא דרך. לפחות במקרה שלי זה קרה כשהגעתי למסקנה המלאה והשלמה שאני יכולה גם להיות לבד- או ליתר דיוק, מלאה בעצמי. אולי בגלל זה כתבתי- "חוסמת את האהבה"- כי צריך פשוט להרפות, ולקבל את העולם? המון אהבה ואושר לכל העונות ולכל חברות הפורום(וחבריו השקטים יותר).
|
תוכן התגובה:
|