|
26/9/2001 08:40
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
|
רונה יקרה, אני מניחה שכשתקראי שורות אלו תחבקי תינוק ריחני, ובטן ריקה באורח מוזר
|
כותרת:
|
ואני מניחה שאת כבר תספרי לנו כמה זמן יכול להימשך התהליך מהרגע שבו הנחת אצבע על משבצת ההתחלה הרשמית. סחתיין על קור הרוח שלך, שסיפק מוניטור חוזר מרגיע ואפשר נקודת מוצא מצוינת ללידה, לך ולצוות.
דר' בצר - הא? רשמנו לפנינו. כמה יכול העולם להשתנות בזכות מילה טובה של איש צוות רפואי, שמחזיק חלק לא מבוטל מנשמתנו הרועדת כפרפר בידיו, בעת פקודה. אשריך שזכית בנוכחותו. כמה העצמה יכולה להשרות מילה אחת רכה (אחל'ה? אחל'ה הוא בעצמו) ולהיפך. המיילדת רותי ביטון עשתה עבודה שלמה על תפקידה של תקשורת מעצימה בין יולדת ובין הצוות. על הפטרונות של שפת ההלחצה ותוצאותיה העגומות, ועל הישיגיה הלא מפתיעים של צורת התקשורת הבונה, המעצימה, מנגד.
איני יודעת איזה רכיב חסר בדיוק בהכשרתו של צוות, אולי שילוב של תרגולים רגשיים, שלא לומר רוחניים ורליגיוזיים, המתייחסים להעצמה האישית של איש הצוות, ורטוריקה. איני יודעת לומר בדיוק כיצד הייתי רוצה שתיראה הכשרתו של איש צוות רפואי, שהוא בעל סמכות, השפעה ועוצמה רליגיוזיות בעולמנו, בלא כל ספק. אך לדעתי הנושא ראוי לעיון מעמיק בהרבה משהוא זוכה לו כיום.
איני רוצה לצמצם את הנושא לסיסמה העידן חדשית שכבר שרפה את עצמה בעניין האהבה מול הפחד. הנה מה שאומרת דר' כריסטיאן נורתרופ', מחברת 'גופה של אשה - תבונתה של אשה', ושנראה לי רלוונטי:
"כגינקולוגית וכמתמחה במיילדות, למדתי שהתהליך הרגיל של צירים ושל לידה היה "אבחנה רק בדיעבד" והוא יכול להפוך באקראי לאסון, בכל רגע וללא אזהרה. כאשר רופאים עוברים סוג כזה של הכשרה מבלי לפקפק בה, הפחד והמתח שהרופא מביא עמו אל החדר שאישה יולדת בו עשויים להגביר את החרדה שלה ולגרום בגופה שינויים הורמונליים אשר עלולים לעורר סדרת אירועים פיזיולוגיים ואלו מובילים בסופו של דבר לשיעור גבוה של לידות משובשות ושל ניתוחים קיסריים. עבדתי עם נשים הרות במשך כשש שנים וראיתי כי בדרך כלל הלידה מתנהלת היטב. יחד עם זאת, אנחנו כחברה ממשיכים להתייחס אל התהליך הרגיל של הלידה בהיסטריה. החרדה העצומה מהלידה היא בחלקה תוצאה מטראומת הלידה הקיבוצית הלא פתורה שלנו –כמעט לכל אחד יש עניין לא פתור כלשהו הנוגע ללידתו, שאנו כחברה ממשיכים להשליך על נשים הרות".
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
