|
30/12/2003 23:44
|
ריש
|
מאת:
|
|
אוכל בשלישיה
|
כותרת:
|
נראה לי שזו אחת מנק' התורפה המשפחתיות שלנו. האחד קרניבור ידוע לשמצה, נהנה מהמדממים מדיום רר ומטה. השניה צמחונית מעגלת קצוות (בכל הקשור לביצים חלב ודגים - מקרקרים ומווואים מחוצלתחום מטרום עידן גיבוש הזהות העצמית). השלישי מוכן לאכול כמעט כל דבר, בעיקר אם הוא ג'אנק, ואם ניתן לעצב עימו מחדש את בגדיה עמוסי הכתמים הבלתי יורדים בעליל של מס' שתיים או בעיתות יוצאות דופן את בגדיו של האחד הרי זה משובח עוד יותר. אכילה בציבור עשויה להיות בעיתית, שכן כשהשלישי עייף הוא נוטה להיות נג'י למדי, המשמעות האופרטיבית למקרים כאלו היא הכל רק לא לחצות את השעה שמונה בערב. מגבלה נוספת, להשתדל על תפריט אחיד של הסובבים אותו, אחרת כולנו נאכל בתשלומים (ביס לו ביס לעצמינו). מגבלת מזון שהחלטנו עליה אחרי חוויות האלרגיות האטופיק ושאר מרעין בישין בזעיר אנפין - היא מוסים על בסיס ביצים וכל דברי מאכל אחרים הכוללים בתוכם ביצים שלא עברו תהליך בישול/אפיה מחוץ לתחום בבית ומחוצה לו. כמו כן חלב ניגר טרם ניתן אפילו לא לשם בדיקה. אני חושבת שלא הייתי מעיזה להראות לו עוגת מוס למשל ולא לאפשר לו טעימה שכן מיידית תופעל סירנה רבת עוצמה שתקצר את חיינו ואת ארוחת הערב שלנו למינימום הכרחי. עודף גירויים במקום האוכל עשויים להיות הרסנים לגמרי לאווירת היחד, שכן אם נצפה בסביבתו של השלישי איזשהו אוטו שפועל על בסיס שקלי או בני דודיו הפילים המעופפים יחד עם הרכבות המשקשקות - הלך עלינו. אנחנו נהיה על תקן טיי קאוואי בדרייב אין, שירוקן את חשבון הבנק שלנו ולא ישאיר כסף לטיפ.
עוד בעיה דיי דנדשה במקומותינו הוא העונג להרעים את קולו של השלישי שפשוט מתענג על שלל הגוונים הכמעט בלתי מוגבלים של צלילים אנושיים שלמד ברבות הימים להפיק (חוץ מאלה שבאים בכמות בלתי סבירה כמו לאלאלאלאלאלאלא!!!) מה שיכול להוריד את התאבון לשאר הנוכחים במקום וגם לגרום לצמד הראשון להזדרד ולסיים את המפגע הסביבתי הנקרא ארוחה משפחתית בציבור במהרה בימינו למען לא ישאירו אותותיהם על הציבור.
יאמר לזכותו (להבדיל מבן דוד הצעיר ממנו) שאינו פועל באפקט הממטרה. זה שהוזכר כבדרך אגב קודם, יודע למשל, באורח מופלא להשפריץ את מזונותיו לרדיוס 3 מטר בכל כיוון תוך כדי מחאות קולניות כנגד הוריו יקיריו מגדליו ודורשי טובתו. את הארוחה אצלינו לשם הדגמה מראש ביצעו במרכז הדשא תוך כדי אזהרות שאינן משתמעות לשתי פנים (אלא לאחת שעשוייה להחליף צבע לגון בטטה מעוכה).
נראה לי שייטב עבורי מקום דמוי המצפה התת ימי. כזה המחולק בזכוכיות אטומות לרעש בין הסועדים, כזה שיאפשר להרגיש עם ולהיות בלי. או לחלופין להמתין ליומהולדת שלוש (שאז גיל שנתיים האיום פורש ממחוזותינו ומגיע גיל אחר שיודע להגיד לא בדרכים חינניות אף יותר).
ופולינה, אל תקחי את כל הכתובין מלמעלה ברצינות שיא, אני במצב רוח איום, אחרי דיון של חצי שעה לגבי כפפות כן או לא ואיפה, יחד עם דיון מעמיק אחר על איזה כובע מותר לחבוש למעל ישאר בחתיכה אחת (ולא נאבד כמה קפואות שישרו בדרך הביתה).
נשיקות ליובל והצלחה,
ריש
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|