זמן המקלחת שלנו תמיד מוקדש לשיחות כלליות על מעשינו היום פלוס שירים כבקשתה (של עמליה). בשבוע שעבר כיכבו שירי חנוכה. עמליה, שנתיים וחודש, גאון אמיתי, אבל עדיין תקועה עם לא מעט מילים בגרסת הסופיות. כך יצא שכששרתי לה "ימי החנוכה" הגענו ל"על הני...", "סים", היא ענתה, "ועל הנפל...", "אות", היא ענתה, "אשר חוללו המק...", "קים", היא סיכמה. לקח לי רגע להבין שמשהו פה מוזר, אז שאלתי אותה: מי חולל ניסים ונפלאות? והיא ענתה בקריאה נחרצת: עמליה.
ועדיין תחת אווירת חגי ישראל. שלשום שאלתי אותה איזה שיר היא רוצה שאשיר לה במקלחת, והיא אמרה: חנוכה. אז הסברתי לה שחנוכה כבר נגמר ושהחג הבא הוא ט"ו בשבט. וצירפתי גם את "השקדיה פורחת" פלוס הסבר קצר על זה שאילן זה עץ (כמו שאימא זה ורד), ושט"ו בשבט זה יומהולדת לעץ. גמרנו, ניגבנו, תלבשנו, שתינו, ישנו.
בוקר, ועמליה באה אלינו למיטה, וממלמלת משהו לא ברור על "שבת", וחוזרת על זה שוב ושוב. אני מנסה לברר אתה למה הכוונה, והיא מסבירה "יומולדת עץ" (יעני שבט). כדי לשלוף את השמפניה כמו שצריך ביררתי אתמול עם הגננות שלה אם הן דיברו עם הילדים על ט"ו בשבט, והתשובה הגננית הצפויה היתה: מה פתאום, זה מקודם מדי. זאת אומרת - שיחה קצרה במקלחת והיא קלטה. אני יודעת שזה מגוחך אבל אני לגמרי נפעמת.
|
תוכן התגובה:
|