גיל 8 שבועות הוא באמת מוקדם מאד בשביל נסיונות הושבה. הנזק שיכול להיות לתינוק הוא לאו דווקא פיזי (לעמוד השידרה) אלא בכך שהוא יתרגל לכך שמושיבים אותו. אם התנוחה שבה הוא יהיה חלק ניכר מזמנו היא ישיבה (ולא שכיבה על הבטן הכ"כ מומלצת) הוא פשוט לא יפתח את חג' הכתפיים ומכאן גם קושי או איחור בעמידת 6, התהפכות, זחילה, חציית קו אמצע, והתישבות עצמאית. ככל שנשכיב את הילד, בזמן ערות ופעילות, מוקדם יותר בגילו על הבטן - כך הוא יתרגל לכך ולא יפגין התנגדות. הוא יהנה מכך יותר ויותר. תינוקות שהשכיבו אותם מגיל 0 על הבטן (בזמן ערות) ממש מסרבים להיות על הגב כשהם גדלים - וזה נפלא... ילד שמושיבים אותו מצפה (כך ממחקרים!) שיביאו לו את המשחקים לידו. כך אין לו מוטיבציה להתקדם אל המשחקים לבד. התנוחה של ישיבה אינה מעודדת גופנית את הילד לזוז. שכיבה על הבטן מגרה את הילד להתקדם לכיוון החפץ שהוא רוצה (או לכיוון אמא או אבא). אנו רואים לעיתים פסיביות מסויימת בפעוטות שהושיבו אותם מוקדם מדי. א-ב-ל אם מדובר במשחק קצרצר שאבא משחק עם התינוק שלו לזמן קצר - לא נראה לי שיש בכך נזק. חשוב ששאר היום כשהוא מבלה עם אמא - התנוחות יהיו אחרות. ושוב אני חוזרת - על הבטן, על הבטן, על הבטן! כמו שקודמותי הזכירו, יש חשיבות מכרעת לקשר אבא-בן (במיוחד שהאבות, ברובם, לא נמצאים עם התינוק רוב היום) ולכן לא לקלקל את הקשר אלא אולי פשוט לשלוח את אבא לטיפת חלב בפעם הבאה ושהוא יקבל ממקור חיצוני את הביקורת...
בהצלחה רבה
|
תוכן התגובה:
|