מהנסיון הפחות טעון וקשה שלי, יש לכל המומחים/רופאים/פרופסורים (טוב לא לכל, אך לרבים מהם) צורך כזה להיות דרמטיים, מפחידים. כאילו שככל שהדברים שהם מאבחנים יותר חמורים הם מרגישים קצת יותר משמעותיים לעולמינו. טוב אולי אני מגזימה הפעם, אך זו גם נקודה רגישה עבורי.
מה שרציתי לומר, זה קחי נשימה עמוקה, הקשיבי קשב רב וסנני היטב את מה שאת שומעת. ולבכות במצבים כאלו זה הכי טבעי בעולם! (אני בכיתי במגישה הראשונה עם רופא בהריון שלי, רק התחיל לומר שמות של בדיקות שצריך לעשות, וכבר אני באימה... איזו דרך נפלאה לברך הריונית חדשה, להשפריץ אליה שמות מפוצצים של בדיקות, כאילו יש לי מחלה קשה ולא הריון נפלא, עד היום אני זוכרת את הסיטואציה הלא ידידותית למשתמש הזו).
אין אף אחד בעולם שיכול להיות רגיש מספיק לקושי שאת עוברת ולפחדים המתלווים ולחוסר האונים הזה. רק את יכולה להבין את עצמך ולהיות רגישה לעצמך. לכן, תרשי לעצמך, זה באמת קשה.
חיבוק מעודד, בהצלחה, ובתקווה לחדשות טובות.
הלוואי וכל פחדייך יתפוגגו כלא היו.
|
תוכן התגובה:
|
