קפצתי בערב לשיחתנו שהתנהלה במשך היום, ממה שאת אומרת נראה לי כמה דברים מאוד ברורים: א. הילדה אכן מעבירה מסר באופן מאוד תכליתי, ואם לא תקשיבו לה היא (וסליחה על הביטוי) תחרבן לכן בפרצוף.
ב. כנראה שהאישו לחזור להיות קטנה אכן מעסיק אותה (במשחק עם הבובות), וזה קורה הרבה לילדים מאוד מפותחים ועצמאיים, שמצד אחד רוצים לרוץ קדימה, ומצד שני רוצים להישאר קטנים.
אז: אולי אפשר לחפש תחליפים של "להיות קטנה" במקום האקט הפרובוקטיבי שהיא משתמשת בו, למשל: חיבוקים ועירסולים תוך כדי אמירה שהינה התינוקת של אמא. או לשחק איתה שהיא התינוקת ואת האמא,או כיד הדימיון הטובה עלייך (מה שיגרום לביתך להרגיש שאת רואה גם את התינוקת שבה). וגם להגיד לגננת לשים לב לזה ולאפשר לה להיות קטנה למרות שהיא משדרת פאסון של גדולה ועצמאית.
ולשאלתך השנייה.. מבינה אותך כל כך, יקירה, אי אפשר לנצח בכל החזיתות, תעשי לך את זה יותר קל ותרימי עוד היום טלפון לגננת, אין מה למשוך את זה , אין מה להיסתובב עם זה בבטן ולהעצים את זה, ואין מה לגרור על זה רגשות אשם. אלה החיים...שק של לחצים ומחוייבוית שאנחנו צריכים לתמרן בתוכם ועדיף לבחור להקל על המשא היכן שאפשר.
תעדכני הא?
|
תוכן התגובה:
|