אתמול כן הצלחתי לעבוד אם כי עשיתי המון פדיחות. "מיקצועית" בטח לא היתי. קראתי את הספר שסאלוש ממליצה כבר מזמן, כשהבנתי ש ג' מוציא אותי משיווי משקלי. הספר מאד יפה במובן שכל הזמן חושבים " ואו, כמה שזה נכון", אבל תכלס הצלחתי להוציא ממנו די מעט. אני פשוט לא מסוגלת להסתובב ולספר כמה אני מולצלחת כמו שדניאלה מציאה, אם כי חל שיפור קל בנושא. יש גם את העיניין שעם הבוס אני בקושי מדברת בכלל והוא לא באמת יודע מה אני עושה, למרות שכותבים לו פעמיים בשנה. אני מדברת עם ראש הצוות על מה עשיתי ומה לא. בעלי אומר לי כבר הרבה זמן להתעמת עם ראש הצוות כי הוא חושב שהוא זה שקובע את הרושם של הבוס על האנשים. מצד שני ג' באמת טורח לידע את הבוס עצמו כשמשהוא מצליח במיוחד וקשור איליו קורה. מה שכן הספר מאד חידד את הראיה שלי איך התימרונים של ג' עובדים, מה שעוד יותר מוציא אותי משיווי משקלי, כי "איך אף אחד אחר לא רואה את זה??". מאיה, עד היום באמת חשבתי שלא נורא שאני בדרגה נמוכה. יש לי משכורת, העבודה בשעות סבירות ואני אוהבת אותה. הבעיה היא שכל עוד בדרגה מעלי היו אנשים שאני באמת מעריכה, לא היה לי אכפט להיות בדרגה נמוכה, אבל ברגע שקידמו את ג' זה הפך למעצבן. עם כל הכבוד למקצועיות, ההשוואה הזאת היא מקור הבעיה. אתמול היתה ישיבה על משהו שכתבתי והוא העביר ביקורת בלי לקרא אותו בכלל (!!!) כשאמרתי לו שמה שהוא אומר לא ממש קשור לכתוב הוא אמר כן, באמת היה צריך לכתוב אחרת. להגיד : תגיד, קראת את זה בכלל? מול כולם לא היה לי אומץ. כמובן שזה בכל זאת הרגיז אותי (ידעתי בוודאות שהוא לא קרא) ואז התפרצתי על משהו אחר שאמר משהו עיניינית לא נכון לדעתי, שוב מאד לא מקצועי מצידי ומה שיותר גרוע, גם לא יפה.
תודה לכולם. אני מקווה לחזור לעצמי היום...
|
תוכן התגובה:
|
