תחפשו במנוע "ברית כירורגית", "ד'ר גונן", "ד'ר צ'צ'קס" (או בלי "ד'ר").
ברית עם הרדמה זה פיתרון ביניים- עדיף לדעתי על חיתוך בבשר החי ללא שום שיכוך כאבים, אך זה עדיין לא הפיתרון האידאלי, כי עיקר הסכנות מהברית הם מהחיתוך עצמו, ולאו דווקא מהכאב. ממש אין לי זכות להגיד מה צריך או מה לא צריך לעשות, אבל כן הייתי מצפה מכל הורה, שיקדיש לכך מחשבה רצינית לפני שמחליטים לעשות ברית או לא לעשות בכלל. זה הרבה יותר חשוב מאיזה עגלה לקנות, ובאיזה חיתול להשתמש, ובכל זאת יש הרגשה שבדברים הקטנים האלה מתלבטים הרבה יותר, ואילו ניתוח מיותר באיבר מינו של תינוק בן שבוע- עושים באופן אוטומטי.
טלי- אנחנו עשינו את קבלת הפנים לבנינו הבכור בבית קפה נחמד שהיה בעירינו בזמנו. הוא היה סגור לציבור לרגל האירוע. חודש וקצת אחרי הלידה. לכל הדודים שהתקשרו כדי לבוא לבקר בבית אחרי הלידה, הבטחנו להזמין אותם לקבלת פנים (מיד זרקנו את זה בתחילת כל שיחה כדי שלא נצטרך להגיד להם לא לבוא הביתה, והם הבינו את הרמז- חוץ מחברים וכאלה שרצינו שיבואו). התקציב שלנו היה מאד מצומצם. הזמנו ליום שישי אחרי הצהריים, היה כיבוד מלוח קל (סנדביצ'ים קטנים, לחמניות מיוחדות, גבינות, סלטים, קישים קטנים),יין מיצים טבעיים, ובסוף עוגה ושתיה חמה. מוזיקה נעימה ברקע. מכיוון שהזמנו רק אנשים קרובים באמת כולם באו בעיקר בשביל האוירה, אף אחד לא ציפה לארוחת מלכים, ואף אחד לא חשב לתת מתנה בהתאם לגודל האירוע. למעשה כולם היו מספיק קרובים אלינו כדי לשאול אותנו מה אנחנו צריכים, כך שכמעט לא קיבלנו כסף- רק דברים שביקשנו, פלוס תוספות.... אני מוכרחה לציין שבשביל הציוד לבכור שלנו לא הוצאנו אפילו גרוש אחד. הכל קיבלנו יד שניה או מתנות. חלק מהחברים שלנו, בנוסף למתנות קטנות וחמודות, נתנו לנו גם במתנה חבילות חיתולים חד פעמיים, עטופים בנייר יפה וסרט.
|
תוכן התגובה:
|
