|
11/1/2004 19:16
|
ליאתיתי
|
מאת:
|
|
נו... לא ילדת?
|
כותרת:
|
נו...
הכי שנאתי שאמרו לי תהני מעכשיו כי אח"כ תתגעגעי. לא הבנתי איך אפשר להתגעגע לבטן שלא מאפשרת לזוז, לנשום או לישון, לא הבנתי מי בדיוק מתגעגע לגברת צרבת, לא הבנתי מה יכול להיות כיף ב"עכשיו" הכבד לעומת הסנפה אמיתית של האושר... וזה לא שאני מתגעגעת עכשיו (כבר שנה ו-5 אחרי), אבל כן יותר יכולה להגיד שלכל שלב יש את היתרונות שלו, והחכמה שלנו צריכה להיות (איכשהו) לעצור את המרוץ ולחיות - אבל ממש לחיות את הרגע.
זה נכון גם לסוף ההריון, וגם לפוסט הלא קל בכלל, וגם לכל מיני תקופות דבק שאין אליהן כוח וגם וגם... והאמת שהיום כשאני לפעמים נחנקת מהסחרור של השגרה המתישה אני משתדלת גם - לעצור, ולהבין שיש כאן פניני אושר שהן עכשיו, בין כל הקושי, ובין כל חוסר הסבלנות שמצרצר לי לרוץ, לעבור את זה, לגמור. ושאם אני לא אהיה כאן עכשיו אני לא אהיה כאן יותר, אפסיד.
אז זה מה שאני ממליצה - לנסות לעצור. לבטוח בזמן ובעוברון שיגיע (ומאוד מהר, מה זה שבועיים? טונות של המון המון מעט), ולמצוא את האושר בעכשיו.
חוצמזה מצרפת לך דיון שאולי לא הספקת לקרוא:
http://www.leida.co.il/reply.asp?rep=164706
אחד ממליונים כמובן.
ושיהיה בול בזמן והכי טוב שאפשר.
ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
