אוי, ערות לילית היא דבר בלתי נסבל, במיוחד כשעובדים ואי-אפשר לנוח בצהריים! אצלנו הדובונת חולה כמעט שבועיים בצינון עיקש ופתלתול וזה כנראה "התלבש" לה גם על איזה משברון בהתפתחות (מתקרבת לגיל שנתיים)... היא גמולה מהנקת לילה כבר שלושה חודשים, אך מאז שהצטטנה כאילו להד"ם. צועקת בתוקף לינוק! אינני בטוחה שאפשר להיות עקיבים עד הסוף כשהילד חולה, פה ושם נתתי לה, אבל בעיקרון אני מנסה שלא לתת והיא החלה לצרוח (מה שמעיר את אביה ו"דופק" לי החלפה גם לאחר הצהריים או, שומו שמים, מכה אותי ביד או בועטת ברגל. פה כנראה אני חייבת להיות תקיפה והחלטית: לא אצלנו! אך שוב, אצל ילד חולה ועייף כללי החינוך הרגילים לא מאה אחוז מתאימים. ומה מתאים? אתמול כמעט איבדתי הכרה באמצע הוראה. אני אפילו לא מעזה לומר שאני רוצה לנשום, כי מה יגידו אימהות לשניים, לשלושה, לאחד עשר? מה בדרך כלל, מניסיונכן, בין גמ"ל למחלות? הדובה המתעלפת
|
תוכן התגובה:
|