|
14/2/2004 08:45
|
מירב28
|
מאת:
|
|
לנגמלת -
|
כותרת:
|
גם אני גמלתי לפני חודשיים אחרי שנה ו11 חודשים והיה לי קשה, עד היום לפעמים אני לא מאמינה שנגמר, שנגמרה תקופה, שהיא כבר גמולה וזהו. בהתחלה היה לי יותר קשה כי מידי כמה ימים היא עוד היתה מבקשת, לא בוכה אבל פתאום נזכרת ומבקשת "ציצי" ואז נורא התחשק לי לתת לה אבל עצרתי בעצמי כי ידעתי שאסור לבלבל. אבל....לתחושה הזאת נלוותה תחושה מסוימת של חופש, פתאום אני יכולה לחבק ולנשק אותה והיא לא מבקשת/דורשת מייד "ציצי..ציצי"... פתאום אני מרגישה שחזרתי לעצמי, כשמניקים זו הרגשה קצת של הריון מתמשך כזה, אינסופי (מבחינה הורמונלית), עד הסוף הקפדתי גם על קפה וכמובן על תרופות ועכשיו אני יכולה לשתות קפה כמה שאני רוצה....לא יודעת להגדיר אבל זו תחושה של חופש שאני דווקא אוהבת. ובסופו של דבר התברר לי (להפתעתי) שאני יכולה גם בלי.....
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|