ברור שההתמודדות שלך קשה, אבל אני סקרנית לדעת איפה בעלך בסיפור? הוא מודע לאירועים ולשאלות? האם גם לו קשה עם זה? בד"כ בעל הנכות, במיוחד נכות ארוכת טווח מתמודד אחרת עם שאלות, לגלוג וכו'. אולי כדאי שלא תעמדי לבד מול הילדים (ומול עצמך) ותשתפי אותו. בספר פונטלה (מאיר שלו) אבא של גיבור הספר קטוע יד. הילד שמעריץ את אביו ניסה להסתובב במשך שבוע עם יד קשורה מאחורי הגב להזדהות. סביר להניח שהשאלות של ילדיך באות ממקום של סקרנות ואהבה, לא מבוכה. בכל מקרה ברור שההתייחסות שלך לנושא מולם היא משמעותית. הרי ברור שאף אחד אינו מושלם ו"שאקל" זה לא מצב גופני! עצוב לי שאת מרגישה שאת נחותה ולא הצלחת למצוא "משהו יותר טוב", זה נשמע הרבה יותר מדאיג מתגובת הילדים..
|
תוכן התגובה:
|