נראה לי שאת לא ממש מוכנה או מודעת לעוצמת הכאבים שכנראה יגיעו. אקמול אופטלגין לא ידגדגו במקרה הזה, גם לא בשלשות. לכן קודם כל, היי מוכנה נפשית לכך , שמדובר בכאבים ש"תופסים" אותך. אי אפשר להתעלם מהם, להעיף אותם, להשתיק אותם או לחנוק אותם. זה כאבים שקודם כל צריך לחוות אותם. להרגיש אותם, לצלול לתוכם, או לנשום אותם. אבל מאוד להיות מודעת לקיומם, ולא "להסיח את הדעת" כמו שאנחנו עושים לפעמים בסוג אחר של כאבים. המיוחד בכאבים האלה, הוא שאת יכולה לעבור אותם, כי את יודעת שאת לא סובלת סתם. בקצה המסלול מחכה לך תינוק ופרק חדש של אהבה עומד להיפתח. זה מה שנותן את הכוח לעבור את זה. גם אני כמו אחרות מאמינה שתמיכה טובה וסביבה מתאימה, מאפשרים ליולדת לעבור לידה ללא אפידורל, גם אם בהתחלה היא לא מאמינה בכוחותיה. אם הסובבים אותה עושים עבודת תמיכה ועידוד טובה, היא תצלח את הדרך הארוכה הזו בשלום. מאחלת לך התכוננות נפשית טובה.
בהצלחה, אורנה דן (10 לידות ללא אפידורל) מטפלת אנרגטית ותומכת לידה.
|
תוכן התגובה:
|