אצלנו, עברו כמה חודשים מרגע שמיה נגמלה ביום ועד לרגע שבו הורדנו את החיתול בלילה, וזה נעשה לבקשתה. חיכינו שהיא תירצה.
כשהיא ביקשה, רוב הלילות היו יבשים, מלבד פה ושם לילות שבהם היא פספסה. גם היא, אגב, לא התעוררה מזה בד"כ.
אח"כ הייתה תקופה שפתאום שוב ושוב הרטיבה. גם אנחנו השתדלנו לנחם ולהגיד שזה לא נורא וכו'. הם יודעים לבד שזה לא נעים וחבל לחזק תחושה שלילית לגבי עצמם, אבל בשונה מכם, אני הצעתי לה מידי פעם בערב לישון עם חיתול. נתתי לה לבחור, והיא תמיד בחרה בלי.
מיה היא ילדה שקוראת לפחות פעם בלילה, ובאותה תקופה פשוט הצעתי לה לעשות פיפי כשהיא התעוררה לצורך אחר. כך לאט לאט נחסכו הרטבויות. חברה אחרת שלי פשוט לקחה פעמיים שלוש את הילד לשרותים מתוך שינה (הם לא לגמרי מתעוררים), וזה פתר את הבעיה. אולי שווה לנסות.
מסכימה שלא הייתי מונעת מים מילד (וגם לא ממבוגר) לעולם (למעט חריגים).
בכל מקרה, אני מסכימה עם זהר שלא כדאי לסרב לילד שמבקש חיתול- פשוט מוסיף לחץ, וחוצמזה, הוא כנראה יודע מתי הוא מסוגל לשלוט ומתי לא, ולכן אם תתני לו להחליט מתי להיגמל בלילה, הוא יחליט כשזה באמת יהיה מתאים (מוטורית, נפשית וכו').
בהצלחה!
תמי.
|
תוכן התגובה:
|
