הבת שלי בת שנה ושבוע זוחלת גחון א-סימטרי(נורא מצחיק) ואת זה היא התחילה רק לפני כחודש. עד אז התנוחה האהובה עליה-על הגב!!!. לפני שבוע ומשהו התחילה להרים את הטוסיק לעמידת שש. נכון שהיא היתה פגית,ולכן אני יכולה לעשות לה הנחה של חמישה שבועות. נכון גם שהיא תינוקת מ-ק-ס-י-מ-ה וחברותית וסקרנית במיוחד(לא רק אני אומרת ((:) אבל-
עדיין כשאנחנו נפגשים עם אמהות ותינוקות אחרים אני מרגישה קצת לא נוח, במיוחד כשמתחילים להשוות גילאים ומסתבר שכל מי שקטן ממנה כבר כמעט הולך.היא נראית קטנה, אז ברגע הראשון זה נראה לאחרים נורמלי, ואז הם מגיבים בהפתעה-אה, היא בת שנה?!?(וחושבים בראש אני לא יודעת מה...)
אני חושבת שזה טבעי, למרות שכולנו יודעים שלכל תינוק הקצב שלו ובסוף כולם ילכו/ישירו וירקדו. אני משתדלת להשתחרר מזה אבל זה לא פשוט. לא תמיד הרציונל מצליח להתגבר על הרגש. מאחר והם הגאווה שלנו, ואנחנו חיים בחברה הישגית,למרבה הצער התחרותיות(שקשה לנו להודות בה) גולשת גם לקצב התפתחות התינוקות שלנו.
אין לי עצות חכמות, רק להביע את ההבנה והשותפות שלי לרגשות שאת מתארת.
אם זה ישפר את הרגשתך, אפשר להפגש והשוואה בין המוטוריקה שלכם לעומת שלנו תגרום לך לקצת נחת מבנך (:
|
תוכן התגובה:
|
