חרדת נטישה יכולה להתחיל מגיל 6 חודשים (אצלנו לדעתי התחילה בערך בגיל 8-9 חודשים), ומתבטאת במצוקה של התינוק מעזיבה של אדם מוכר, ובעיקר אמא ואבא, ובעיקר אמא (המטפל העיקרי). בשלב הזה הם מתחילים להבין שאנחנו לא שלוחה של הגוף שלהם, ואנחנו מתקיימים גם מחוץ לשדה הראיה שלהם, ושבעקרון יש אפשרות שנלך ולא נחזור. זה מאד מבהיל עבורם, והם מגיבים בבכי ואיתותי מצוקה כדי שלא נלך או ניקח אותם איתנו. אצל כל תינוק התגובה שונה (קשה, רכה, בכי, צרחות) ויכולה גם להשתנות במהלך הזמן. גם זה התחיל אצלנו אני כל הזמן אמרתי ליונתן לאן אני הולכת ולמה, למשל :"אני רק הולכת להביא לך בננה ואני כבר חוזרת. אתה יכול להישאר פה או לבוא איתי" (בזחילה). לדעתי מתישהו זה התחיל לעזור והוא נהיה יותר רגוע בחלק מהפעמים בהן הלכתי, או הסכים לזחול אחרי בלי צעקות מחאה. בימים שהוא נדבק אליי מאד מאד אני פשוט מנסה לזרום עם זה ככל יכולתי, להשלים עם העבודה שהיום מחובר לי יונתן למותן כל היום ואין מה לעשות, אחרת זה עלול להיות מאד מתסכל.
|
תוכן התגובה:
|