פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

10/4/2004 12:35 ג'ינה מאת: אמא כדפוס בלימה כותרת: היי שרון! שאלה מצוינת, אנחנו מתמודדות איתה בערך כל החיים שלנו (עם סתיו - 16 חודש - הנכדה שלי)... יש פרק בספר של אלטה סולטר שהיא מנסה להסביר את הנקודה הזו. אז שווה עוד להתעמק בו. בכל אופן, הצורך באמא הוא באמת חשוב. במיוחד אם היא עם מישהו שלא מאוד מוכר לה (אפילו סבתא, שהיא לא ראתה שבועיים, יכולה להיות לא מספיק מוכרת). אז אם היא עם מישהו שהיא לא רוצה להיות כרגע והיא בוכה, כדאי לקחת אותה חזרה (אם זה אפשרי). עכשיו, לפעמים האמא דפוס בלימה לא רק מפני שהיא מחזיקה את הילד אלא בגלל שהיא מרגיעה את הילד (עם נידנוד או הנקה). ואז הילד ירצה את ההרגעה כל פעם שהוא מרגיש רע. אז השלב הראשון זה להפסיק לעשות פעולות "הרגעה" עם הילד ואז גם אצלך הוא יבכה. הנה סיפור מחיי - סתיו בכתה איתי מכיון שהיא התגעגעה לאמא שלה. אני החזקתי אותה ואז היא הפסיקה והתחילה למצוץ אצבע. חשבתי שהיא לא בכתה מספיק מכיון שלא נראתה שמחה. אז הרמתי אותה מולי והסתכלתי לה בעיניים. מיד היא התחילה לבכות שוב. אבל שוב הפסיקה ומצצה אצבע - ושוב הסתכלתי לה בעיניים ושוב בכתה. אחרי פעמיים, חזרה להיות שמחה, ירדה ממני והתחילה לשחק בשמחה. כשאמא שלה הגיעה היא רצה אליה בשמחה. אבל אם הילד בוכה עם האבא, אז לא כדאי לקחת אותו וכן כדאי לתת לו לבכות עם האבא מכיון שרוצים לקרב אותם. כשאבא נותן לילד לבכות איתו זה מאוד מקרב אותם מכיון שהילד מרגיש שאבא מקבל אותו כמו שהוא. בכל אופן, שווה לנסות ולראות מה עובד ואיך אפשר לתת לילד לבכות ולשחרר את המתח. למשל אם הוא רוצה משהו ואת לא יכולה לתת לו, תני לו לבכות ולשחרר את המפח נפש שלו. אני אשמח לענות על כל שאלה כמה שאת רוצה. חוץ מזה אני מזמינה אותך לקורס שאני פותחת בנושא של רגשות הן של הורים והן של ילדים. הקורס מתקיים אצלי ברמת גן, בימי שישי בבוקר במשך 4 פגישות. הפגישה הראשונה היא תהיה ב 23.4 . זה קורס שאנשים מתחילים לתרגל את השיטה של התינוק יודע וחוזרים כל פעם עם שאלות וחוויות. אני גם מדגימה. זה נורא כיף. גם אנחנו מתאמנים על לבטא ולהשתחרר מרגשות ומצוקות של עצמינו (כמו כעס). זה מאוד עוזר אחר כך עם הילדים. תדברי איתי על זה אם את רוצה עוד פרטים. ginatad@zahav.net.il מילה מסאלוש - הבת של ג'ינה: זה מדהים איך הפוקוס משתנה, ממניעת בכי לעידוד בכי. היום סתיו לא בוכה הרבה, אבל אם היא בוכה אפילו 20 שניות (למשל אחרי שהיא נופלת) אני מחבקת אותה ושמחה מאוד שהיא מוציאה קצת! היום בגיל שלנו היא מתחילה גם מיני התקפי זעם. וזה כל כך מקסים בעיני, לראות כמה היא יודעת מה היא רוצה, ועומדת על כך, וכועסת אם היא לא מקבלת את זה. זה פשוט מקסים בעיני ואני מאוד אוהבת שהיא עושה את זה. גם אם לפעמים התגובה הראשונית שלי היא כעס עליה, אוי מה היא מתעקשת, אני מיד תופסת את עצמי ואומרת לעצמי, בעצם זה מדהים שהיא ככה, שלא תהיה כזו רכרוכית וותרנית, ואז אני שמחה. ואנשים מתפלאים שאני בכלל לא מתנגדת להתקפי זעם האלה. סתם דוגמא, לתת לך את התחושה שאפשר לגמרי לשנות את כל התפיסה לגבי הדברים האלה. להתראות ג'ינה וסאלוש תוכן התגובה: תגובות נוספות 7/4/2004  18:38 נדמה לי.. - לא זוכרת ממש 7/4/2004  22:58 בכי זה לא בעיה, זה פתרון לבעיה - ג'ינה 7/4/2004  23:06 אצלנו - שירוני 8/4/2004  23:08 ג'ינה - קראתי את הספר בעקבות המלצתך - שרון

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש