אבל, למודת נסיון מתינוקי הראשון, אני כבר לא ממהרת להציע ציצ לכל ציוץ. ניסיתי לחבק, ללטף, לקום ולהתנועע עם הקטנה, תוך טפיחות על הגב (כמו ששָי לימד) והפלא ופלא - רגיעה הושגה ללא יניקה. לאחרונה, עם הִתרָבות הנפילות, עקב הזינוק המוטורי הבלתי נמנע, אני אפילו מצליחה להרגיע בכי של נפילה בלי להציע לינוק. ואני לא עושה זאת כדי להימנע מהנקה, אלא כדי שלמי שישאר איתה בהיעדרי יהיה קל יותר, וכמובן - גם לה בהיעדרי.
|
תוכן התגובה:
|