משהו שכתבתי לכבוד זה שאני אמא חצי שנה:
חצי שנה.
6 חודשים שלמים אני כבר אמא. לפני 6 חודשים שכבתי שעות בחדר לידה מתחננת בפנייך שתצאי... מתחננת שהסיוט יגמר כבר... ובסוף הוציאו אותך ממני לגמרי לא כמו שתיכננתי והתכוונתי... אבל כבר מהרגע שראיתי אותך... קטנה.. מלוכלכת... שלי... מיד התחברתי אלייך ברגשות עזים שלא ידעתי שקיימים בי. והם לא השתנו עד היום.
עברנו הרבה בתקופת החיים שלך... הרבה רגעים יפים ונפלאים.
וגם רגעים כואבים ומתסכלים. רגעים שהיו כואבים ומתסכלים לשתינו... לך – שסבלת, ולי - שלא יכולתי למנוע את הסבל ממך.
למדנו להכיר אחת את השניה. ואני חושבת שאנחנו עדיין לומדות. לומדות מה משמח אותנו, מה מעציב אותנו, מה עוזר כשעצוב וכואב... מה נעים לנו, מה קשה לנו, ואיך להתמודד עם הקשיים.
אני מאחלת לי שאני אמשיך תמיד לראות את החיוכים המאירים שלך גם בתוך מסך הדמעות שלפעמים מציף אותי. שבתוך הקשיים תמיד אמצא את רגעי האור איתך. שתמיד אלחם על מה שנראה לי נכון וטוב עבורך, ועבורי גם אם כולם מסביב חושבים שאני טועה. שתמיד אתן לך את ההרגשה שאני אוהבת אותך בלי שום תנאים. שאעזור לך להגשים את עצמך ולגלות מה רצונותייך האמיתיים גם אם לא יחפפו את תקוותיי וחלומותיי לגבייך. שאעזור לך לעשות כל מה שתרצי אבל גם אתן לך לנסות לבד... שאלמד אותך להתמודד עם קשיים ולא להתמוטט מהם... שלא אפגע כשלא תרצי ללמוד מנסיוני ואאפשר לך לטעות בעצמך... ואני מאחלת לעצמי גם שתמיד תרגישי שאת יכולה לפנות אליי בכל נושא.
מאחלת לעצמי שאהיה אמא ראויה לך... ושאצליח להיות לך האמא הכי טובה שאני יכולה...
אני
|
תוכן התגובה:
|