היי כרמית, כמובן אין תשובה חד משמעית עבורך! אך כולנו זוכרות את השבועות הראשונים וכמה קשה פתאום להיות המקור של ביטחון, אוכל, נוזלים, מענה למציצה, מענה לחוסר ביטחון ומענה לכל השינויים שחלים על נוה. ומה איתך? לפעמים אנו נקברות מתחת לסדינים עם התינוק החמוד וזה פשוט נראה כאילו אין לזה קצה אור בסוף המנהרה. כאן, אפשר להאמין לנו, בעלות הניסיון, שהתקופה הזאת קצרה יחסית, וזה יעבור כאשר נוה יותר עצמאי, שזה מתחיל כבר בגיל 3 חודשים. זה בוודאי נשמע לך כאילו שנים אך זה באמת עובר. יחד עם זה, רק שבועיים חלפו, את אמורה "להינות" ממשכב לידה (6 שבועות) שלא מומלץ לחזור לפעילות מלאה לגמרי אלא לקחת את הזמן הזה לתת לגוף לרפות את עצמו, יחד עםזה להיניק כי אפשר לנוח יותר עם ההנקה מאשר לקום, להכין, לנקות אביזרים, לחמם אוכל וכו'... נכון שהוא זקוק לאינפוזיה כי 9 חודשים הסכמת לעשות את זה במשך ההריון - ואז לא את, לא בן זוג או סבים וסבתות היה אכפת כמה הוא אוכל, מחומם ורגוע, ובוודאי לא עמדתם עם סטופפר (שעון). היום, לגביו, שום דבר לא השתנה עוד לגבי צרכיו. הוא עדיין זקוק להמשך הטיפול הזה. קשה לך יותר כי הוא בחוץ אך הוא מוכן להספק בפעולה אחד בלבדשעונה לו על הכל - ההנקה. יחד עם זה, את יכולה להתחיל להסתובב, ללכת לחברים, קרובים, אני מציעה טיולים במנשא, שהוא עדיים חבוק אך לא צמוד לשד כדי שתשתחררי קצת. האמהות מה שגורם לנו להיות קשובות וזמינות לענות על צרכיו של התינוק. זה לאו דווקא ההנקה. אם את בבית לבד איתו כל היום וליל אז ברור שציצי הוא הדרך הקלה לענות על צרכיו. אם תקומי, תצאי, תשני קצת את הנוף, יעשה לו וגם לך טוב. תצאי לסדנא של עיסוי לתינוקות, קבוצת אמהות כי זה גם יעזור לך להכניס את הכל לפרופורציות ותראי שאת לא לבד.
אין כאן פתרון מדעי. זה תינוק - הוא חי- ואין אפס - אמא חייבת לתפקד ולענות על צרכיו. איך תעשי את זה, תלוי ברצון ויכולת שלך. אם תשארי בבית אולי זה מתסכל אותך, אם את תצאי החוצה אולי זה יעזור או מספיק לך לדעת שמה שעובר עליכם הוא טבעי לחלוטין. אם הוא רגוע, ליד או הרחק מן השד, יש לו פיפי וקאקי כל יום בשפע ועולה יפה במשקל אז הכל בסדר מבחינתו. אין שום בעייה שהוא ליד השד כל הזמן אם זה מרגיע אותו. זה טבעי ויש קפיצה בגדילה בגיל הזה אז מוצץ לא יעזור ממילא בהרבה מקרים. אז לא צריכים להתעקש.
בהצלחה ואני מצטערת אם לא פתרתי לך את הבעייה.
|
תוכן התגובה:
|