|
3/11/2001 16:08
|
ענבל ל
|
מאת:
|
|
לדלית, רוית, וכל מי שנעלבת בימים אלה.
|
כותרת:
|
כמי שהצטרפה ל"משמר האזרחי" לאחרונה (כלשונה של מישהי שנונה), פשוט משום שנשבר לי, הייתי רוצה לשתף אתכם במחשבותי לגבי האתר הזה, כשהצטרפתי אליו במרץ השנה, וגם בעת האחרונה.
אני הגעתי לאתר הזה משום שחיפשתי את הטלפון של אילנה שמש, וגיליתי עולם ומלואו, ממש על דרך מלוכה במקום אתונות. זה שינה את הידע שלי, ולכן את הכוח שלי, זה שינה את סדרי העדיפות שלי, ושום דבר כבר לא היה מובן מאליו אחרי קריאת ההודעות והמאמרים המחכימים והמועילים.
בשבועיים הראשונים, נדבקתי לקיר כמו זבוב, ובהיתי במתרחש. הילכתי על קצות אצבעותי, בשקט וביראת כבוד, כמו נכנסתי לאולם במוזיאון המלא תמונות רבות שכה רציתי לראות במו עיני כל החיים, והנה הגיעה ההזדמנות. קראתי וקראתי וקראתי, מטיילת עוד ועוד אחורה בזמן, מפענחת את הקודים של הסימנים (כן, לא תאמינו, אך בעצמי פיענחתי מה זה ל"ת) ושל ההתנהגות (הודעה חדשה פותח מי שיש לו להגיד משהו חשוב שיועיל לכולם, גם אם זו בעיה פרטית). לא העזתי להוסיף הודעה חדשה או לכתוב תגובה לפני שבדקתי שבע פעמים שלא אעשה מעצמי צחוק, ושלא אכתוב משהו שלא מעניין את אף אחד.
וכשמשהו לא היה ברור לי, שלחתי לרותי מייל אישי ושאלתי (אני מתביישת לספר כמה אינפנטילי זה היה, מזל שרק רותי יודעת). היא מבחינתי היתה שומר המוזיאון, שהילך בהיכלות וצבר המון ידע רק מהתבוננות, ושתפקידו לדאוג לכך שהמוזיאון יתפקד מבחינת ניקיון, סדר, הגינות ודרך ארץ.
נדהמתי לקרוא מדי פעם השתלחויות של בחורות תועות (וטועות) שנכנסו לפורום והעיזו לומר לכולם מה הם צריכים לעשות ואיך הם צריכים להתנהג אל אורחים. הן היו האורחות, ובמקום להתנהג בנימוס ולכבד את יושבות-הפורום הקבועות, באו בחטף והטיפו וטינפו והמשיכו הלאה לחנך אחרים במקומות אחרים. את הבוץ שנשאר אחרי הביקור של ליאת מילוא הצליחו לאחר זמן לא מבוטל לנקות, ואני שמחתי שזמן רב אח"כ הפורום היה נקי מהודעות בסגנון "מספיק עם הצביעות הזו" או "האתר הזה נועד למצוא לאילנה שמש קליינטיות".
לידיעתכן, האתר הזה נוסד ע"י אילנה שמש ורותי קרני-הורוביץ, כדי להכיל בתוכו את דעותיהן הפרטיות על נושאים של הריון ולידה, וכן את דעותיהן של כל מי שיבקשו להתארח בו, שונות וקיצוניות ככל שיהיו. אם תקראו בפורום בעיון תמצאו חילוקי-דעות קשים ורציניים כמעט בכל נושא (הנקה, ברית מילה, לידות בית ולידות בית-חולים ועוד ועוד), אך יש כאן מקום לכל מי שמביעה את דעתה בנחת, בנימוס, בכבוד לדעות אחרות, ובעיקר בצורה עניינית עם טיעונים רלוונטיים. מעולם לא פטרו כאן דעה שונה ב"שטויות" או בהתעלמות, תמיד ניסו לשכנע בנעימות, ותמיד תמיד לעזור. כולן כאן כדי לייעץ ולהתייעץ, כדי לעודד ולתמוך ולעזור.
אם הפורום הזה לא מתאים למי מכן, אתן מוזמנות להעלות לאויר אתר משלכן, עם הכללים שמתאימים לכן, שאתן תכתבו אותם, עם אפשרויות בלתי מוגבלות מבחינתכן. אתר כזה ימומן מכספכן הפרטי (כמו שרותי מממנת את האתר הזה מכספה הפרטי, וכן, זה כן עולה כסף), ובו תוכלו להביע את דעתכן בכל סוגיה שבעולם. אבל כאן, אם בחרתם להצטרף לפורום הזה, אנא נהגו כפי שראוי: קיראו את התקנון אם אתן רואות את המילה "תקנון" במסך שלכן, ונהגו לפיו. אין בו כל איסורים פרט לפירסומת ולהפרת זכויות יוצרים.
יש בתקנון בקשה לבחור בשם ייחודי על מנת ששאר המשתתפות יכירו אתכן (אני מוצאת שזה יותר נעים להכיר את ההיסטוריה, ההריונות, הילדים והרגישויות הספציפיות של המשתתפות הקבועות. לדעתי מזה נוצרת אינטימיות. וזה לא קשור לשמן האמיתי, שברוב המקרים נשאר חסוי), יש בו בקשה להתעדכן בדפדוף לאחור ובשימוש במנוע החיפוש כדי שלא יהיו נושאים שדנים בהם שוב ושוב רק משום שהמשתתפים התעצלו להביט סביבם וכדי לא ללעוס שוב נושאים שכבר נדונו מכל זוית אפשרית, ויש בו בקשה לכתוב ל"ת אם אין להודעתכם תוכן מעבר לכותרת. למה זה כל כל קשה להוסיף את זוג האותיות הזה כדי לחסוך לכל היתר שקוראים את שאלותיכם ורוצים לעזור, את הכניסה המיותרת להודעה שלכם, רק כדי לגלות שהיא ריקה?
לי באופן אישי נמאס לענות לשאלות של מי שלא טורח בעצמו לחפש את התשובות לשאלותיו. אם חיפשתם ולא מצאתם, אז תשאלו שוב. אבל אל תצפו שכל האחרים יעבדו בשבילכם אם אתם לא טרחתם לעשות זאת.
אני גם לא טורחת יותר להיכנס להודעות של מי שלא כותבת ל"ת אף פעם בהודעותיה. אם שוב ושוב כתבת הודעה ללא תוכן, ולא ציינת זאת בל"ת, ואני בזבזתי זמן בכניסה להודעותייך, אז אני מפסיקה להיכנס לכל הודעותייך, גם כשסביר שיש בהן תוכן. כמה פעמים אפשר לברוח כששומעים "זאב, זאב".
ברור לי שבזאת הכרזתי על עצמי המכשפה והאנטיפטית של הפורום. זה לא מזיז לי כי יש כאן מספיק בנות שזכו לקבל ממני מיילים אישיים עם הצעות לעזרה ועם מידע שמסרתי ברצון, ועם כמה וכמה גם נשארתי בקשר. למה? כי אכפת לי מהן, כי עזרנו אחת לשניה (גם אם דעותינו בנושאים שונים מנוגדות לגמרי), וכי כנראה אני לא עד כדי כך פוסטמה. אני מניחה שאני פשוט פחות יודעת לסתום את הפה כשמפריע לי משהו, ופחות אצילת-נפש מהן (ולא בציניות).
דלית, לך באופן אישי אני חייבת תודה על הכנות הרבה שבה תמיד כתבת כאן. נושא הברית אצלנו הגיע למה שהגיע (או יותר נכון שלא הגיע) הרבה בזכותך. מאד הייתי שמחה אם לא היית עוזבת, נראה שיש לך הרבה מה לתרום. אני מצטערת על מה שאת ורוית ואחרות מן הסתם חשות. אני מקוה שהבהרתי את עצמי היטב, ומאד מקוה שלא נעלבתן ממני אישית. אין לי כל כוונה לפגוע, יש לי רצון שיהיה טוב לכולם פה, ואני מאמינה שזה אפשרי, אם כל מי שנכנס למוזיאון הזה (אם לחזור לדימוי המקורי) יזכור שבמוזיאון לא צועקים ולא מקשקשים על הקירות ד"שים או מספרי טלפון.
תודה על ההקשבה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
