|
3/11/2001 19:42
|
עדיה
|
מאת:
|
|
דלית, המון בהצלחה! ועוד מילה קטנה..
|
כותרת:
|
הזדהיתי מאוד עם מה שכתבת. אני קוראת פאסיבית של הפורום מזה זמן מה, קוראת ולא כותבת בדיוק מהטעמים שהזכרת. נכון שיש כאן המון דברים חשובים וראויים שנכתבים ובהחלט עוזרים. כאן המקום להודות לטובה קראוזה שהיא אחד השיקולים העיקריים לקריאת הצללים שלי. שהרי בינינו, לאלן שיין יש פורום משלה, שהוא סבלני וחביב, ד"ר בר עונה בפורום משלו (לא כ"כ סבלני וחביב, אבל מקצועי), וכדומה. וטובה שלנו ממשיכה לשאת את כל כובד המשקל של החלק המקצועי והייחודי של הפורום הזה- ביחד עם כובד המשא של נטל הנחמדות (שהוא כנראה משא כבד מנשוא אם כמה וכמה מכן אינן עושות בו שימוש תדיר).
בקיצור מה שרציתי לומר לך, רותי, או בעיקר לעוזרותייך- לפעמים במוזיאון הזה, שרבים כ"כ המוצגים הנהדרים והיחודיים שבו- אני כ"כ מפחדת שמאחורי כל פסל ותמונה יצוץ לי איזה שומר גס רוח שילבין את פני ברבים כי דרכתי על הקוים של המרצפות, עד שאני מזדרזת לעבור באולמות, ומפסידה ודאי הרבה מההנאה. השומרים קצת מסתירים את חפצי החמדה, וחבל. גם אוירה טובה היא נכס יקר.
רותי, הקמת משהו יפה, ומי כמוני להעריך את המשאבים העצמיים וכוחות הנפש שבודאי את משקיעה באופן יום-יומי מבלי להתייאש. אתר כזה הוא מעין לידה בפני עצמו, כולל הטיפול הסיזיפי והיום-יומי שלעתים ודאי מתיש- למרות האהבה אליו (בדיוק כמו הילדים שלנו). אבל- קחי בחשבון שעודף משמעת לא תמיד משיג את התוצאה הראוייה. אם אני, ואחרות כמותי- חוששות להתבטא בפורום אז אולי יש מקום להפעיל שיקול דעת נוסף. לעתים גם הילדים שלנו מתפתחים דווקא לכיוון שלא אליו בדיוק פיללנו- אבל אם רק נצא מגבולות עצמנו אולי נגלה בהם דברים חדשים שנלמד לאהוב. אז אולי לא תמיד הודעה חדשה היא לרוחך- אבל אם המחיר הוא הלבנת פני הכותבת ברבים וכיוצא באלה- מה שגורם כמובן לא רק לעלבונה היא אלא גם לתחושה הלא נעימה של רבות מהקוראות, לא בטוח שזה מחיר הוגן.
ועוד דבר אחד- בתור מישהי שהיא בת לאם סמכותית במיוחד- יש דברים שאני למדתי לקבל אפילו רק בזכות העובדה שהיא אמא שלי וזהו. אבל אני לא מוכנה לקבל את זה מאף אחד אחר. והנמשל הוא כמובן שגם אם אני מוכנה להבין את תגובותייך את- שוב- בגלל שאת ילדת את הפורום הזה- ולכן השפם איכשהו מסתדר לי על שפתך העליונה- אבל כל מגדלות הזיפים הקטנות שצמחו פה ומתעמרות ללא רחם, כביכול לטובת הפורום בכל מפירת תקנון אומללה- זה כבר מעט מוגזם.
אז לא, זה לא מכתב פרישה רועם, אלא רק קצת חומר למחשבה ולהפנמה, ואני מקווה שלא פגעתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
