קודם כל חלק מההתלבטות שלי היא אם להגיד משהו בכלל ומתוך תחושה של רצון לגונן עליה. אני חברתה היחידה, כל שאר החברים שלהם הם מהצד של בעלה. פעם היא אמרה לי שאני החברה הכי טובה שלה, אם כי עד אז לא ראיתי עצמי ככזו בעיקר כי היא ממש סגורה ולא מספרת הכל. יכול להיות שאני צריכה לשתוק וזה כבר דיון אחר(שאשמח לשמוע דעתכן, אגב) אבל אני מעוניינת לשמוע מה הייתן עושות אם אתן הייתן במקומה. אישית ,בטוח שזה לא היה מוצא חן בעיני. לפני ואחרי לידה הם זמנים משפחתיים רגישים ועמוקים. העובדה שהאשה היא שיולדת לא לוקחת תמהגבר אחריות מלדאוג גם לצרכיה הרגישים אחרי הלידה.במיוחד שאין עזרה משפחתית ואין אפשרות כלכלית לקחת עזרה בתשלום. מצד שני אני מבינה שיש כאן נשים ששחושבות אחרת. אם כי עדיין לא הייתי יכולה לדמיין את עצמי, בקושי יושבת, כל גופי כואב, טרוטת עינייםואולי גם בדכדוך, בודדה עם תינוק חדש.
|
תוכן התגובה:
|