|
19/6/2004 22:02
|
שם בדוי
|
מאת:
|
|
רגע אחד של חוסר אחריות לא עושה אותנו לפחות ראויות לילדים שלנו!
|
כותרת:
|
שלי, יש אנשים עם רצון של ברזל, ויש אנשים, (נקודה)!!! כ"כ מבינה אותך!!! רגע אחד של חוסר אחריות והסחפות לא עושה אותנו לפחות ראויים לילדים שלנו- (לכל האצבעות המאשימות). במהלך ההריון היו כמה תקופות שהייתי צריכה לוותר על דברים שאני אוהבת ובינייהם סקס.נכון, יש נשים בשבילן 3 חודשים לא להיות מחוברות לחיים וללבידו שלהןזאת לא משימה קשה, מסכנות.. בעיני זה שהצלחתם לוותר על משהו שחשוב לכם, (וכן, גם יצרים זה משהו חשוב!) זה כבר ראוי להערכה!!! סיפור:- השבוע התקשרתי בפניקה לחברה שאת כל ההריונות שלה העבירה בשמירה, בלי סקס כמובן,ובבושה ואחרי שהשבעתי אותה לבל תישפוט אותי סיפרתי לה שנראה לי שמעכתי את העובר שלי בלהט האוננות...(אפילו לא יכולתי לחכות שבעלי יגיע הביתה...). אחרי העצות מה לעשות היא סיפרה בסוד שגם לה היו כמה "נפילות" שבעלה אפילו לא יודע עלייהן, ואחריהן ייסורי המצפון שהם מנת חלקינו. לפחות יש לך את בעלך לתמוך בך ברגעים הקשים האלה של חוסר וודאות אם באמת "עשינו נזק כזה חמור או שהפחדים בראש שלנו סוחפים אותנו לכל התסריטים הנוראים". רגשות אשם הם רעל בעיניי לא פחות הרסני מזירמה גברית בתקופת הינזרות בהוראת רופא. לפחות השתדלי ומקווה שתצליחי לא להוסיף רעל על רעל. את הנעשה אין להשיב! נותר לבדוק בסבלנות שהכל בסדר ולקוות לטוב, שמין הסתם יביא יותר רוגע, והרוגע- להטבה. המוטו שלי בהריון היה-"כל עוד לא הוכח שמשהו לא בסדר- הכל בסדר!!!", ואת זה הבנתי כשהבנתי מה הפחדים ורגשות האשם שלי מסוגלים לעולל לי ולעולל שלי. ולכולן יש איזו אצבע מאשימה פנימית, גם לנוזפות על איך עשית ומה עשית. מחזיקה לכם אצבע לא מאשימה שהכל כבר בסדר. בסה"כ רציתי לעזור...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|