|
20/6/2004 10:11
|
דנה
|
מאת:
|
|
חכיתי לדיון הזה והוא סוף סוף הגיע!
|
כותרת:
|
קראתי הכל! בדר"כ אני לא מספיקה כי..... שיהיו בריאים. אז אצלי יש בן שנתיים ושלושה חד' ובת 5 חד'. היא על הידיים כל הזמן והוא מתלונן. אפילו שאני מרדימה אותו: סיפור שירים מסג'!!! (בלי מסג' הוא לא נרדם- הרגלים "מגונים").הןא רוצה שאניח אותה בצד. קשה לי מאוד בעיקר כשאני איתם לבד ובזמן ההשכבה, יש רגעים שהם צורחים ביחד ואני ממש משתדלת להשאר רגועה ומרגיעה, זה ממש מלחיץ אותי.פעם הוא נרדם ככה בוכה והערתי אותו כי ממש נקרע לי הלב שככה הוא הלך לישון. אני חושבת שמאז הלידה עד עכשיו אלו היו חמשת החודשים הקשים בחיי. עכשיו כשהוא כבר קלט את המצב והבין שאני לא משאירה אותה צורחת ומתפנה אליו הוא קצת יותר משתף פעולה ועוזר לי אפילו להרדים אותה כדי שיהיה לנו זמן בשקט. לפעמים זה עובד ולפעמים לא בא לו.
בנוגע ליציאה עם שניהם זה באמת מסובך, זה היה מה זה מצחיק בפעם הראשונה שעשיתי את זה: הוא ירד במדרגות לבד (קומה א')והיא על הידיים שלי והתיק על הכתף. העגלה היתה באוטו, טוב הגענו לאוטו עכשיו איך מוציאים את העגלה? הוא צועק אמא נו בואי לגן השעשועים! הכנסתי אותו לאוטו למושב הנהג הוא היה מבסוט, היא על המושב האחורי שוכבת. אני בריצה לבגז' מוציאה את הכרכרה (העגלה)מכניסה אותה תולה את התיק לוקחת אותו ולדרך. הגנו לגן השעשועים למרבה הפלא היא בשקט אני איתו, פתאום הוא מחליט לברוח והוא רץ ואני קוראת והוא רץ יותר מהר.... אחת האמהות שרק הגיעה שמה עליה עין ואני רצה בעקבותיו (אוי כמה זמן לא עשיתי את זה). מזל, רגע לפני שהתמוטטתי אבא שלנו הגיע! המושיע! הוא אותו אני אותה ויאללה הביתה עד הפעם הבאה (שלא היתה). הם מקסימים ומתוקים אבל אני מודה הם ממש מתישים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|