תגידי, מה קורה פה? מאיפה מצאת את התפדלאת הזו? מקווה שאת לא רומניה, כי לי זה מתקתק את הוריד. אבל! לדעתי - בשיא ההמשך לתרגיל האסרטיביות (מתי זה היה?.. אלוהים כמה שאני לא פה), להתקשר ובקול קר, עוין וענייני להגיד: יקירתי, אני עשיתי עבודה בשביל שתינו. הסיכום היה שאת תעשי את העבודה הזו. לא ביקשתי ממך אפילו טוש כשעבדתי אני, ועכשיו אני מצפה גם להיות חתומה בלי לעבוד בכלל. חלק וברור. שתחנק קצת. אם זה יעבוד ובדרך נס היא תחליט להתעלות מעל עצמה - סבבה. אם לא - לפחות לא תצטרכי לחיות עם הקריזה בבטן - כי היא כבר תהיה שלה, ואז תוכלי לעשות את העבודה בשקט.
מה שכן, אם את מאלה שיכולים לשים בולשיטים בצד באמת, ולהגיד במלוא הכוונה שהיא דפוקה וזה לא עניינך, יללה ביי, זה הכי טוב. כי באמת עם אנשים כאלה כמה שפחות חיכוך ככה יותר טוב. כמה שיותר מהר תוציאי אותה מהחיים ככה יותר עדיף. לא נראה לי להתקשר למרצה כי את יוצאת מזה לא טוב. ככה זה לפחות נראה לי. אולי לא תצאי פראיירית, אבל תצאי .. אנא ערף.. לכי תדעי איך היא תפרש את זה. אז למה? וחוצמזה, את יודעת, פראיירית זה רק בעיניים שלך. את בהחלט יכולה לשחרר את עצמך מההגדרה הזו, ולהגיד לה להתחפף לך מהחיים יחד עם האהבלה הזו. מעצבן, אני יודעת.. מאוד יודעת, אבל באמת - שתלך לחפש מי ינענעה, ואילו את.. את כבר מצאת. אז לנפנף ולזרוק רחוק ממך מה שלא מתאים לך לחיים. ובפעם הבאה... נא לעבוד יותר ברצינות על בחירת האנשים שאת עושה להם/איתם. או לבד או ממש איתם. או שבאמת לא אכפת לך להיות רוטשילדית (גם זה קורה) ותכבדי למי שרוצה אבל בלי לצפות לתמורה שאת לא ב-ט-ו-ח-ה שתקבלי. את - וזו את, לא צריכה שום טובות מאף אחד. נקודה. נשיקה, ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|