אם התאומים היקרה,
ייתכן שהדברים יישמעו קשה, הרי את אומרת שברור לך שאת רוצה את אמך לידך, לתמיד, עם אזרחות ועם הכול. אבל עובדה - למרות היותך בת יחידה בחרת לעלות לבדך, מזמן, מגיל צעיר. (אעיר בסוגריים שגם אני בת יחידה להורים החיים עד היום ברוסיה וגם אני חיה כאן מנעוריי). עכשיו אמך במצב נפשי קשה, היא פגועה מאוד, היא אחרי גירושין, והרצון הטבעי ביותר שלה להיות ליד אדם קרוב, לידך, והנכדות הקטנות עוד מוסיפות לתחושתה שכאן בארץ יש לה משפחה, יש קרבה וחום, יש משמעות לחיים. האמת היא שלפי מה שאת כותבת לא מאה אחוז ברור לי שגם את רוצה בזה בלב שלם. תדמייני לרגע שהיא באה לכאן לישיבת קבע, גרה אצלך זמן רב (אינני צריכה להסביר לך כמה זמן לוקח לסדר את המצב הכלכלי של עולה מבוגר ובודד ולשכור לו דירה לחוד, אם בכלל מצליחים אי-פעם). היא אמנם עוזרת לך עם הילדות ואת מצליחה לנוח יותר. אבל אתן גם רבות, למשל מפני שהעזת לשוחח עם אביך ו... נו, כן, שלחת לו גם כמה תמונות. וגם מסיבות אחרות, שאינן קשורות לאביך. ומה בעלך יגיד על זה? אם כל זה לא מפחיד אותך, הרשי לי להביע את הערצתי הכנה. הייתי מנסה להביא אותה לכאן לתקופה (אם אינה עובדת זאת יכולה להיות שהות ארוכה, ואם היא עובדת - באורך החופשה שלה) ולראות איך זה. אם תשהה כאן זמן מה, אתכם ועם הילדות, ותראי שזה טוב לכל הצדדים, תתחילי ב"הליכים". אני מכירה אישה מבוגרת, אוקריינית ממוצא כפרי, אלמנה של יהודי מוסקבאי מתבולל ואמו של פעיל מפורסם של הימין הקיצוני (שכמובן התגייר בזמנו). היא באה לפני שנים כתיירת כדי לעזור לבנה ולכלתה עם שלושה ילדים קטנים, חיה זמן רב בלי אזרחות, האריכה את אשרת התייר שלה, מדי פעם בפעם חזרה לרוסיה ובאה שוב. בסופו של דבר היא הצליחה להשתקע כאן, קיבלה סל קליטה וזכויות אחרות, ולא נראה לי שלבנה היו קשרים מיוחדים בתחום זה או שהיא זייפה מסמכים. נראה שהיה תקדים, היא הייתה כאן בפועל וגידלה את נכדיה היהודים, ובסופו של דבר הרשויות הניחו לה. חבל שאין לי הטלפון שלה לשאול פרטים.
בהצלחה מכל מקום,
הדובה
|
תוכן התגובה:
|
