|
25/6/2004 11:56
|
נועה
|
מאת:
|
|
מענין מאד
|
כותרת:
|
נירה, תודה, אני מודה שגרמת לי לחשוב אחרת. אני מניחה שאת מתכוונת לקטעים כמו 'זה הקפה של אמא' ואביתר לא יכול לשתות (יש הבנה אבל מלווה במחאה קולנית) ברמת הבנה כזו?
פעם היה לי דיון בדיוק על זה עם ההורים שלי, ואמא שלי, מורה מזה שלושים שנה, הסכימה איתי לחלוטין. אז אני לא יודעת. כשהייתי קטנה רציתי ללמוד בבית ספר תיכון מעורב. אבל אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם זה בגיל צעיר יותר.
אני למדתי (חלק מהשנים :-) בממ"ד ממוצע לחלוטין, והיו איתי בכיתה ילדים מכל מיני סוגים. בזמנו לא הייתי מודעת לזה בכלל. בכתה ט' אחרי שהתברר לאן כולם המשיכו בתיכון, התגלה לנו פתאום שלא כולם היו דתיים כמונו! היו שהלכו לבתי ספר מקצועיים חילוניים, חילוניים אחרים, מסורתיים וכל מיני. אני, שחשבתי שהעולם מתחלק לדתיים וחילוניים, ושכל הילדים בכתה היו דתיים כמוני, הייתי בשוק. מסתבר שהיו הרבה מאד ילדים ממשפחות מסורתיות, ודתיים מסוגים שונים - כמו שהיום אני יכולה להבין. אז לא. אז מצד אחד, ממש לא הייתי מודעת לזה שלא כולם שומרים שבת כמוני, כך שזה כנראה לא היה משמעותי, ומצד שני, אני לא יודעת איך הייתי מקבלת את זה בתור ילדה. כי אז, כאמור, העולם היה שחור ולבן (לא שהיו רעים וטובים, אבל בהחלט היו 'אלו שכן' ו'אלו שלא').
ענבל, הסיפור שלך מדהים! אולי קצת מזכיר את זה של גילי אבישי. קשה לי לדמיין חיים עם מישהו שהאמונות שלו כל כך שונות משלי. בכל אופן זה בהחלט מסביר את החיפושים. אנחנו כאמור מחפשים גם כן - אבל מנקודת מבט משותפת.
ו-סיס, איזה סיפור יפה... את יודעת, כבר במשפט הראשון שלך - שרצית להתחתן עם חילוני - הזדהיתי עד עמקי נשמתי. 'פעם' חשבתי שלא אתחתן כי עם החבר'ה שהכרתי (ההומוגניים, כמו שאז חשבתי) ממש לא הצלחתי להתחבר. (ובכל זאת התחתנת בגיל 20, מתי הספקת לחשוב כל כך עמוק...? לי היה הרבה זמן) גם החברות שלי צחקו עלי ואמרו שאתחתן עם מישהו זר. אף אחד לא העלה בדעתו משהו כל כך שונה כלא-דתי - היה יותר קל להגיד דתי, אבל מארץ אחרת. ממש כך. כאילו, דתי, אבל לא משלנו.
עד שהכרתי את יואל כבר הייתי רגל פה ורגל שם (מבחינת הדת). הוא באמת מאד שונה מבחורים שהכרתי בעברי, וכשרק נפגשנו חשבתי שהוא עולה חדש (קטעים. הוא 'סתם' דובר אנגלית מהבית). הוא עוד היה דתי ילד טוב, לא סתם, בני'ש (עד שהבנתי מזה זה הקהב"ד!!) אבל עם ראש מאד מאד פתוח. בקיצור, היום אנחנו עדין, רגל פה ורגל שם, בעיקר מטעמי נוחות (בעיקר שלי). יותר נכון מטעמי עצלנות.
ולענין הקיבוץ - לא התכוונתי לסעד :-) התכוונתי לקיבוץ *שלך*! נשמע כל כך טוב, ממש אוטופי, שהופתעתי לגלות שהייתם על סף מימוש. כל הכבוד, אולי יום אחד עוד תגשימו (ואז אני אבוא). אנחנו לא היינו מסתדרים בקיבוץ כיום, בטח לא כחברים (וגם על זה דיברנו). למרות שאת כותבת שיש אצלכם כל מיני, אני הייתי מרגישה חנוקה. אני צריכה סביבה אנונימית יחסית, שהקהילה שאני חיה בה לא בהכרח תהיה מורכבת מהאנשים שגרים סביבי. או לפחות שהזהות ביניהם לא תהיה מוחלטת.
ולענין בית הספר, אני עדין ממש לא יודעת. כאמור, אנחנו לא שלמים עם ענין המעורב. אבל כמו שאמרתן, מסורתי זה פשרה, ואני יודעת שלילדים דתיים לא קל במסגרת כזו. אם אני לא טועה, נדמה לי שבירושלים בית הספר היסודי הוא עדין באוירה דתית, אבל התיכון כבר לא כל כך. בכל אופן היסודי נחשב לטוב מאד והתיכון לקצת פחות. בירושלים, אגב, אין בתי ספר דתיים מעורבים! אני הייתי מופתעת לגלות שבמקומות אחרים יש. בתי הספר הדתיים בירושלים הם נפרדים לחלוטין, והטובים באמת הם כבר חצי ישיבות. (גם של הבנות - פלך, שבו למדתי, מוגדר תורני) אני מודה שאין לי עמדה בענין נפרד/מעורב - הפירוד בתיכון עשה לי מאד טוב, אבל אני לא חושבת שזה מתאים גם בגילים צעירים יותר.
אבל מכיוון שאנחנו עדין לא יודעים איפה נשתקע, הדיון אצלנו הוא לחלוטין תיאורטי. אולי בבוא היום אתייעץ בכן!
שבת שלום
נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
