מיכל, ממש הסכמתי עם מה שאמרת לגבי הציפיות והמתח שהן יוצרות. נראה לי שבשלב ראשון באמת אין מה לצפות לסדר יום במובן הייקי של המילה, אבל כן לאיזה סדר עניינים שהוא יותר הסדר שלנו (מקלחת בצהרים או לפני השינה, וכו'). כמה שזה קשה תינוק די מצריך אותנו להסתגל אליו במידת מה. כמובן שכשיש ילד נוסף זה לא לגמרי ככה, אבל גם אז, אם התינוק ירצה לישון, הוא בהחלט יודיע ויעשה הכל כדי לישון... לא צריך לראות את הנחלת סדר היום בתקופהה ראשונה כמשהו חשוב לתפקוד ההורי הטוב. זה בהחלט משמעותי בגיל מאוחר יותר, כן, וחשוב, במיוחד לילדים שמתקשים להסתגל למעברים ושינויים. עבורם סדר יום מאורגן יכול להיות גורם מרגיע.
מצד שני, גם אנחנו חלק מהמשוואה הזו, ואם לאמא מאד חשוב שיהיה איזה סדר (כמוני, אודה...) חשוב לבדוק מה אפשר לעשות כדי לארגן את זה קצת יותר. לפעמים זה יכול להיות סדר כפוי של ימים - יום שני יוצאים לפארק, יום רביעי נוסעים לחברים. לפעמים זה לדבוק בפעילויות מסוימות - בבוקר יוצאים תמיד לגינה. אחר הצהרים תמיד הולכים יחד לקניות. גם אם בכל פעם זה יראה אחרת ויהיה בשעה לא דומה, עדיין אפשר לעשות זאת. אני בכוונה מדברת על דברים שכרוכים ביציאה מהבית, כי איכשהו נראה לי שבשביל דבר כזה נעשה היערכות כלשהיא, ואז התינוק יגיב קצת יותר בהיענות (אולי?). ועוד דבר, גם כאן יש הבדלים גדולים בין תינוקות. יש שנענים יותר להכתבות מבחוץ, ויש שמכריחים את הסביבה להתכופף לצרכים שלהם. השונות באמצע גם היא אינסופית כמעט. במהשך לאמירה על הציפיות, כדאי לא ליצור איזה ציפיה מוגדרת, ולנסות לזרום עם מה שיבוא במפגש הספציפי שלך עם התינוק/ת.
|
תוכן התגובה:
|
