|
6/7/2004 14:46
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
|
נני יקרה, תודה, לפעמים נדמה לי שהמדור ההוא שקוף כמו אויר
|
כותרת:
|
ב'ככה וככה' ניסיתי לשייף החוצה את מולקולת התרת הדם. הרגע, הרף העין, שמאיין מנשמה ושולח יד ליטול חיים. היום זו התינוקת, מחר זו האם. כל מה שמתרחש באותו רגע ראוי בעיני להלכד בסיפור. להלקח בשבי, לעמוד למשפט. הלא מדובר בקצה קרחון הסיפור האמיתי של איוננו עצמנו. שבירת השתיקה שלך (הרי יכולת שלא לומר דבר) אמיצה בעיני מאד. תודה על נוכחותך הכתובה. כל כך שימחת אותי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|