|
7/7/2004 21:36
|
איימי
|
מאת:
|
|
זה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם, כמו העייפות הגדולה אחרי לידה .... אבל
|
כותרת:
|
ראשית, מזל טוב!
התחושות האלו נורמליות לחלוטין. כל המערכת עוברת זעזוע. את מתאהבת בתינוק. זה מה שהטבע מתכנת שיקרה. את הרי אחראית להשרדות שלו. הוא חסר אונים בלעדייך. הוא גרם לך להתאהב בו. זה דוחק את הגדולה הצידה.
התחושה היא ממש ממש לא נעימה.
אני זוכרת שלפני שילדתי את בני השני, קראתי ספר על איך להתכונן לילד השני, והסופרת (ספר באנגלית) ראיינה נשים רבות ושוחחה איתן על תחושותהן ומה שאת מרגישה מוזכר בספר. נשים רבות חשות כך! זה לא פשוט להתמודד עם זה.
אין לי פתרונות פלא. כדאי לנסות למצוא מספר דקות ביום לעשות פעילות רק עם הגדולה כאשר משהו עם התינוק. הקצת הזה יעשה אותך יותר רגועה וגם ישמח את הגדולה.
חברה טובה שלי, שילדה לא מזמן את ביתה השניה, סיפרה לי שכאשר התינוקת נרדמה יום אחד היא אמרה לגדולה שניסתה להעיר אותה: "עכשיו כדאי לך להיות בשקט ואז נוכל שתינו לבלות ביחד" - המשפט הקטן הזה הניב חיוך מאוזן לאוזן אצל הגדולה ומיד היא הבינה שאמא שלה רוצה להיות איתה!
חוץ מזה, את צריכה לתת לעצמך זמן! לוקח זמן להתרגל לשני ילדים ואל תהיי קשה עם עצמך! את בוודאי עושה את הכי טוב שאת יכולה.
אחד הדברים שעזרו לי היה לשם את הקטן במנשא שפינה לי את הידיים לשחק עם הגדול, כך אפשר גם לצאת החוצה לטייל ביחד, לחפש קיני נמלים, לשחק בכדור וכו'....
עשית דבר גדול: נתת לביתך הגדולה אח! אם תחשבי ותאמיני שזה בעצם לטובתה, (ומה יכול להיות יותר טוב מזה? עכשיו אתם ממש משפחה) זה מה שיוקרן החוצה.
בהצלחה,
איימי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
