התחילו להיות לי כאבי ראש מאד מאד חזקים עד כדי כך שלא יכולתי ללכת זקוף- הייתי חיבת לשכב. עשו לי מליון בדיקות, רנטגן ועוד (חשדו בגידול סרטני) ולא מצאו שום דבר. רופאה טפשה אחת אמרה לי שזה בגלל שאין לי חבר והגוף שלי לא יודע איך להוציא את האנרגיות שלו...
בקיצור, באותה תקופה הרגשתי ממש כמוך- חשבתי על משהו, והוא התקיים. לא יכולתי לגרום לדברים לקרות, אלא שכמה שניות לפני שהם קרו ידעתי עליהם. זה הלחיץ אותי נ-ו-ר-א. רציתי חיים נורמליים, משפחה וילדים וחששתי מה"יכולות" האלה. התפללתי לקב"ה ובקשתי ממנו שיקח את זה ממני, יחד עם כאבי הראש, ואחרי שבועיים בערך זה נגמר. שמחתי, כי אצלי זה היה גם כואב מאד וגם מייאש- אין לי יכולת למנוע משהו, אני רק יודעת כמה שניות קודם שהוא עתיד להתרחש.
אין לי תובנות לגבי מה את אמורה לעשות עם זה. שמרי על עצמך.
|
תוכן התגובה:
|