ראשית, אני מקווה שאתה מתעלם מההערות העוקצניות. השאלה שלך לגיטימית לגמרי ומטרידה הרבה מאוד הורים טריים.
ולעניין - אני מסכימה עם כל מה שנאמר לגבי זה שמדובר בצורך של ילדתך ולא בפינוק. הייתי רוצה לתת לך פרשנות שונה על ההתנהגות של ילדתך. בגיל כזה אין לה שום הבנה קוגנטיבית, רק אינסטינקטים של השרדות. אין לה אפשרות למשל להבין שאמא במקלחת והציצי עם האוכל יגיע עוד 5 דקות, ולכן מבחינתה אם לא קיבלה אוכל ברגע שביקשה מתחוללת קטסטרופה ונדמה לה שלא יהיה יותר אוכל לעולם. באותו אופן לגבי הקרבה למבוגר - יש לה אינסטינקט להיות צמודה למבוגר, כי אם לא היא בסכנה, ולכן אם היא מחפשת אחרי קרבה למבוגר ולא מקבלת אותה היא מרגישה בסכנה, ואין לה עדיין יכולה להבין שאתם לידה גם אם היא רואה או שומעת אתכם. אחרי בערך חודשיים-שלושה, היא תתחיל להבין שאתם שם גם כשהיא תשמע אתכם, אבל אז יש צורך בידיים ממקור אחר - הרצון שלהם לזוז ממקום למקום והתסכול מכך שלא יכולים לעשות זאת בעצמם.
הצורך בידיים יורד באופן משמעותי כאשר הם מתחילים לזחול, ואם תשאל כאן הורים "ותיקים", תראה שמהר מאוד הילדים עסוקים מכדי להיות אצלנו בידיים ואנחנו מקווים שהם ירצו מזה יותר.
עוד משהו מאותו היבט לגבי אשתך - אני מאמינה שההורמונים שמלווים את הלידה גורמים לאישה צורך חזק להיות עם התינוק על הידיים (הצד המשלים לאינסטינקט של התינוק להיות שם), כך שהסיבה שהיא אומרת את זה היא לאו דווקא משנה חינוכית מוסדרת אלא צורך כמעט בלתי נשלט לעשות את זה.
אתם עומדים בפני תקופה לא קלה, גם פיזית וגם נפשית ורגשית. אתה מוזמן להתייעץ איתנו כמה שתרצה בשאלה שכנראה תעלה שוב ושוב "אבל איך מסתדרים?". כמה טיפים ראשונים כבר נתנו לך כאן - מנשא ולקבל כמה שיותר עזרה, ובעיקר בעיקר להבין שהחיים השתנו ולראות איך עושים אותם טובים כמו שהם היום ולא ע"י לנסות להחזיר אותם למה שהם היו כי זה מקור בטוח לתסכולים.
המון בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|