|
11/7/2004 09:33
|
נוני
|
מאת:
|
|
סיפורי תחת....או - איך היינו במיון כל השבת!!(מרשה לעצמי לחשוב שיש פה כמה מתעניינות) :-)
|
כותרת:
|
אז פיצי סבל מעצירות כבר שבוע וניסינו ה-כ-ל ...שמן פרפין,נרות,עגבניות,מיץ שזיפים, כלום כלום כלום לא עזר למסכן הוא כבר היה צורח מרוב התאמצויות ובנוסף לכל היתה לו כבר כוויה ענקית שם מרוב מאמץ. פחדנו לאללה שיקרה לו משהו באיזור הניתוח אז בשבת אחרי לילה מתיש של בכי נסענו בבוקר לשניידר , אמרתי לעצמי זהו - אני רוצה שיעשו לו חוקן , מסכן הוא כבר בקושי אכל מרוב שהוא היה מפוצץ ב...קקי. אז נסענו לשם ולא אלעה אתכם בכל מה שעברנו שם אבל במשך שעה וחצי רק עושים לו חוקן שזה דבר לא קל כמו שחשבתי..ומה שיצא לו משם למסכן הקטן. החדר היה נראה כמו שדה קרב של "חרא" סליחה על הביטוי. איזה כמויות אפילו הרופאים היו בהלם. לדעתי זה קשור לניתוח שהוא עבר , כל העניין הפסיכולוגי הזה שכואב שם והכאיבו לו שם וממשיכים להכאיב לו כל יומיים (הטיפולים) ממש משפיע עליו. אני חסרת אונים , אני יודעת שתינוקות סובלים מעצירויות אבל אצלנו מתווסף החלק של הניתוח שכולי תקווה שלא ישאיר אצלו צלקות בנפש. כבר מאוד קשה להחליף לו חיתול אפילו הוא ישר חושב שרוצים להכאיב לו ומרים את הטוסיק למעלה ומכווץ חזק ו-ואללה יש לו כוח לקטן הזה.. יש פה איזה פסיכולוגית אולי שתיתן איזה עצה?משהו? יכול להיות שבגלל זה הוא גם ניהיה מאוד נוקשה בגוף לאחרונה ? כל פעם שנוגעים בו הוא מפעיל את השרירים בכל הגוף וממש מתכווץ חזק - מקפל אליו את הידיים , מיישר רגליים חזק וכולו מתוח לאללה.. מתסכל בקיצור. וואי , יצא דיכאוני לאללה , SORRY , לא התכוונתי לדכאות פה מישהי על הבוקר. טוב אקנח במשהו שמח אולי - בעלי ממש משתדל מאז שחזרתי הביתה לשפר את הזוגיות שלנו , יש המון שיחות נפש כל כך טובות ואנחנו ממש מוצאים אחד את השני שוב. יאללה שיהיה יום נפלא בנות!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|