עוד לא הכרנו חודשיים, ממש לא ציפיתי להצעת נישואים. אבל הוא התקשר אליי לנייד כשנהגתי למקום כלשהו ושאל עניינית: "מתי את מעריכה שתוכלי לטבול?"
זהו, תם ונשלם. אילו היו מספרים לי אפילו על בחורה צעירה ממני בעשר שנים, שבמצב כזה פשוט הגיבה לעניין, ספרה מה שנתבקשה לספור, קנתה טלית, מדדה טבעת, הזמינה עדים ומניין, קפצה בבוקר לשוק, קנתה כמה לחמניות וסלטים ונישאה, ודאי הייתי אומרת שהיא פוחזת ולא שקולה. אבל זה בדיוק מה שעשיתי, עדיין לא כל כך מובן לי למה, ואנוכי אז בת שלושים שנה, ואפשר לומר בעלת ניסיון חיים עשיר יחסית ורשימת פרסומים מדעיים בינונית. ואיכשהו זה עבד. השגחה פרטית, אלא מה.
|
תוכן התגובה:
|