|
15/7/2004 05:50
|
תמרה
|
מאת:
|
|
התינוק יודע ל -לע.פ.
|
כותרת:
|
זהו שאני חושבת שהספר התינוק יודע לא תמיד מפרוש נכון לפחות אני פירשתי אותו בפרשנות מסויימת שאני מאמינה שהיא הפרשנות הנכונה ולפי הפרשנות אלטה סולטר היא בדיוק האמא שאת ואני וגם דובת גריזלי מוצאות לנכון להיות. הרעיון של הספר הזה כמו שאני מפרשת אותו הוא לא נגד התינוק או בעד לתת לו לסבול אלא לחזק את האמא לתת לתינוק את כל מה שהוא צריך. אלא שבעיני אלטה סולטר בכי כשהוא כבר קיים הוא דבר חשוב בפני עצמו ואסור לנסות להשתיק אותו או לסתום לתינוק את הפה. גם התינוק שלי לא בוכה הרבה, לא יורד מהידיים אם אינו מעוניין בכך , לא נאלץ להמתין שניה בלילה כי הוא ישן איתי וכו' כו' והוא כבר בן 10 פלוס חודשים. אבל אם קורה המקרה והוא בוכה כי משהוא קרה אני כן נותנת לו לעבור את התהליך הזה של בכי ולא מנסה לסתום לו מיד את הפה: בטח לא להצחיק אותו או להסיח את דעתו כדי שיספיק לבכות. אני מוצאת שבתרבות שלנו, בחוויה ההסטורית שלי - הילדות - יש קושי עצום לסביבה להכיל רגשות שליליים החל בעצב ואכזבה ובטח בכעס וישר רוצים לסלק אותם ולהביא רגשות חיובים במקומם כדי להסיר את האי נוחות ואז יש פה מסר לילד שרובד שלם של רגשות הוא לא לגיטימי או לא רצוי. במובן הזה של המילה אני רוצה לאפשר לתינוק שלי לבכות אם הוא מאוכזב ממשהוא ולנחם אותו ולא ישר לרצות שזה יעבור לו. אני לא יודעת אם אני מצליחה להעביר לך את המסר אבל רציתי להסביר שאני רואה את עצמי אמא מהסוג שאת - ותאמיני לי שלסביבה יש מה לרנן מפה ועד אמריקה על למה אני עוד מניקה, על למה הוא לא עובר לטיפולה של מטפלת, על למה הוא לא ילך לפעוטון בגיל שנה ואת זה שאני ישנה איתו במיטה או יותר נכון הפוך:) אני מחלקת רק עם מעטים כי אנשים פה היו חוטפים חום:) וכו' כו' כך שאולי זה יעזור לך להבין שאני מאד בכיוון שלך אבל מוצאת שגם אלטה סולטר היא בכיוון של שתינו ולא בכיוון הפרשנות שאת נותנת לספר. אולי תקראי אותו שוב אם יהיה לך זמן ועניין ותביני למה אני מתכוונת. בכל אופן בדבר העיקרי אנחנו בטוח רואות נפש בנפש ולא שאסור חילוקי דעות אבל זה כמובן כיף גדול להסכים:) תמרה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
