|
18/7/2004 11:15
|
מירי2
|
מאת:
|
|
לשירי
|
כותרת:
|
"הרגשתי ש"מחליטים עליי", שאין שום כבוד כלפי או כלפי הרצונות שלי"
לדעתי 2 הדברים יכולים להתקיים ביחד - את יכולה להחליט, ועם זאת לתת כבוד לבנך ולרצונותיו. למשל "אני רואה שאתה כועס, אני מבינה שרצית לקחת את המברשת". ובהחלט להגיד שאת אוהבת אותו גם כשהוא כועס. ולדעת בתוכך שזכותו לכעוס, ושזכותו לרצות דברים שונים ממה שאת מחליטה. ו-כן, יש דברים שברור לנו שאפשר לוותר, יש דברים שברור לנו שלא, ויש דברים שהם בתחום האפור. אם באופן בסיסי את לא מתנהגת איתו בשרירות לב, באופן בסיסי את נוהגת כלפיו בכבוד, ואם את מוכנה לבדוק את השיקולים שלך אל מול רצונותיו, אז גם אם טעית בשיקול דעת זה ממש בסדר.
והפתרון הספציפי שעובד אצלנו - מותר לקחת מהבית כל מה שרוצים, אבל זה נשאר באוטו ולא נכנס לגן. אבא זה שלוקח אצלנו לגן, והוא אחראי על התחום, פעם אחרונה שאני לקחתי הוא לקח מהבית מלפפון :-), ואיך שהגענו לגן הוא מכריז "הגענו" ומשליך את המלפפון והמוצץ של הבית על המושב.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|