יש לי חברה רווקה שפשוט מתה לילדים עוד הרבה לפני. כשהילדה שלי נולדה היא שמחה בשימחתי אבל... הרגשתי את הריחוק. מאוד תאכזבתי /נעלבתי /התמרמרתי. דיברתי על זה עם חברה קרובה ושתינו הבנו לוגית את הקושי שלה אבל היה לי קשה לקבל את זה בנשמה (בניגוד להבנה שבאה מהראש). האמת היא שאני רוצה רק טוב בשבילה ומקווה שהיא תשיג כל מה שהיא רוצה כדי להיות מאושרת. אני עברתי את התחושות האלה.
ההבדל הוא שאת מרגישה את בהריון והריון היא תקופה הרבה יותר רגישה וטעונה ויש אפשרות שהרגשות שלך מועצמים כתוצאה מזה. אני חוויתי זאת אחרי הלידה, בתקופה של אושר עליאי שקשה היה להוריד אותי ממנו ולכן הסיפור הזה עבר יותר בקלות.
עוד נקודה, אם את באופוריה והתרגשות גודלה, יכול להיות שיש בך התנגדות פנימית להשאב לתוך העצב והקושי שלה. את כנראה לא מוכנה להעיב על שמחתך. זה מאוד טיבעי. בעיני מותר לנו לפעמים להתרכז בעצמנו ובמה שעובר עלינו וזה לא נחשב אגואיסטיות או חוסר רגש. ואם יהיו כאלה שיגידו שכן, אז מה. תתרכזי בהריון שלך, זו תקופה נפלאה ומיוחדת.
הריון קל ומהנה.
|
תוכן התגובה:
|
