חברתי ילדה שם לפני כמעט שנה. במהלך הלידה, בעוד היא קופצת (או.קיי, אולי קופצת זה לא הפועל המתבקש ) רגע לשירותים, נכנסו לחדרה - חדר לידה, אם צריך להזכיר - שני נגרים שבאו לתקן מדף. ככה באמצע הבלגן. חברתי מצאה עצמה תקועה בשירותים, ממתינה שצמד הנגרים יסיים את מלאכתו, כדי שלא תצטרך לצאת כשהחלוק האידיוטי הזה בקושי מכסה אותה, לעיני זרים.
ההמשך לא היה הרבה יותר מלבב. חברתי, שתחיה, מאוד מאוד רזה, ובעלת מבנה גוף מאוד צר. המבנה שלה גרם לקשיים במציאת הנקודה המתאימה להזרקת אפידורל. ( כך לפחות היא הסבירה לי ). בכל מקרה היא ישבה שם, עם גב כפוף, נאבקת עם כאבי הצירים שרק הלכו והתחזקו, וחיכתה זמן רב עד שהמרדים יאתר את הנקודה. באחת הפעמים נפלט לה מין "אאאווו" מהפה. לא צעקה, אלא "אאאווו" עצור שכזה. אחת המיילדות שהיתה בחדר אמרה לה: "אוי באמת, זה ממש לא כואב". המיילדת השנייה ששהתה שם החזירה לחברתה: "נו טוב, את יודעת איך זה, זה עניין של אופי".
ברגע ששמעתי את הסיפור הזה גמלתי בליבי להשאיר את ליס ליולדות אחרות. אני בטוחה שגם בבתי חולים אחרים יש סיפורים לא נעימים. כדאי לך להציץ לרשימת סיפורי הלידה שריש החרוצה אספה וליקטה, תמצאי שם סיפורים מגוונים מכל בתי החולים כמעט. אבל איכשהו הסיפור הזה הותיר לי טעם רע בפה. אין בו עלילות רפואיות מורכבות, או טרגדיות מקצועיות. למעשה, זהו סיפור די פרוזאי על חוסר סבלנות ואנטיפתיה. אבל יש לי הרגשה שזה בדיוק מה שאני לא רוצה לחוות בעת הלידה.
אני מתכוונת ללדת בבית חולים מאיר בכפר סבא ( אם אני אי פעם אלד - אני כבר בשבוע 40 פלוס 5 ימים ). אני לא יודעת אם הוא יתאים לך, אבל שווה לתאם לשם ביקור.
בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|
