אמא שלי נפטרה לפני קצת יותר משנה וחצי, לאחר שנתיים מרגע גילוי הסרטן והיא בת 62 בלבד. כמעט עד הסוף היא עבדה ונלחמה ושידרה אופטימיות.
שלושה חודשים לאחר לידת בני הבכור היא נפטרה. אני כל כך מתגעגעת אליה. מאוד קשה ביומיום לדעת שאם היא היתה פה הכל היה נראה אחרת, שהנכדים שלה (מאז נולד לי עוד ילד) היו בטח משוגעים עליה והיא עליהם, שהיא היתה עוזרת המון (מה שמאוד חסר לי) ועוד.
הכי קשה היה לי בהתחלה בבקרים. הייתי מדברת איתה המון פעמים ביום אבל לא היה בוקר שהיה נפתח בלי שיחת טלפון אליה. אני חולמת עליה המון.
גם ההריון עם בני השני היה קשה, שאין אמא בסביבה, לדיווחים והתייעצויות והתרגשות... . ולא משנה כמה חמותי מקסימה היא ממש לא אמא שלי ולא מהווה תחליף.
קשה ועצוב ופספוס אדיר שהבנים שלי לא יכירו אותה. רוצה להאמין שהיא רואה אותנו ויודעת שטוב לנו ויש לי ילדים מקסימים וגם... שאני מאוד מתגעגעת אליה ואוהבת אותה מאוד מאוד.
|
תוכן התגובה:
|