אלף תודות לך, דרורית. אני מדפיסה את התשובה שלך והיא בהחלט תהיה "נר לרגליי" גם בהמשך (לצערי, אני חוששת שזו לא הפעם האחרונה בה אידרש להסברים).
בינתיים, המורה אכן סיפרה לילדים. הילד שנפצע חזר לכיתה עם יד חבושה.
צדקת בהערכתך: בני בן 7 (כיתה א'). וכך קרה שכשלקחתי אותו היום מביה"ס הוא סיפר לי בהתרגשות שחבר לכיתה "היה במלון!!! כשהיה הפיגוע!!! והוא בדיוק החזיק צלחת זכוכית ביד!!! והיא נשמטה לו, וככה הוא נפצע!!!".
אני כמובן הבעתי התעניינות בפרטי המקרה, ומאחר ועוד לא היו בידיי הכלים המצויינים שנתת לי כאן, אמרתי רק ש"מזל שסיני רחוקה, ומזל שזה לא קרה לנו כשהיינו שם, ואני שמחה שלחבר שלך היה מזל והוא נפצע קל". מאוחר יותר הסברתי גם, שיש בעולם קבוצה של אנשים רעים שרוצים שכולם יחיו לפי הדת שלהם (הקטנצ'יק נשף בבוז: "ב-א-מת!!!") ולכן הם גורמים לפיגועים. "אבל", הוספתי, "העולם הטוב ינצח, כי באלימות לא פותרים שום דבר". קצת דידקטי מדי, אני חוששת, אבל זה מה שיצא לי.
בזה נסתיימה השיחה בינינו, כי כמו שאמרת - נדמה היה לי שהילד עובר לסדר היום, ולא רציתי לנבור. מקווה כל כך שנהגתי בסדר.
ואת, דרורית - אין כמוך. אני מודה לך מעומק לבי. ושלא נצטרך.
הוטיקה
|
תוכן התגובה:
|