זה שיניים. הוא מוציא שני ניבים תחתונים ואני ובעלי פיספסנו. אני לא יודעת למה. אולי כי הייתי עסוקה באיך לישון יותר טוב ולא בלהקשיב לו.רגשי האשמה שלי גדולים להבדיל מרגשי האשמה של בעלי שלא קיימים. איך זה? איך זה שאני מרגישה שאני מתפוצצת כי לא הייתי שם עבורו ואילו זוגי אומר לי "טוב בסדר". אני כועסת ומאוכזבת ועל סף בכי והוא - כלום. אתמול פינקתי והתנצלתי בלי סוף אני חושבת שהוא הבין. וזה עוד עניין לא ניתפס לי - האהבה חסרת התנאים הזו שלהם- הטוטאליות הזו שלא משנה מה אני אמא שלו נקודה. תודה לכן נשים. עזרתן לי מאוד רונה
|
תוכן התגובה:
|