לגבי האמת. לילדים בשלב הזה קשה להבין מה זה מוות. קשה להם להבן שהמת לא יחזור אף פעם ושהוא כבר לא מרגיש כלום.
דווקא בזה אני רוצה להגיד שאני לא מסכימה עם הגישה שרוצה "להקל" ולומר שהוא כוכב עכשיו, או שהוא רואה אותנו והוא בשמיים. ילדים מבינים דברים באופן מאד מוחשי. הם יכולים להסיק מזה שהוא עוד חי, שהוא עוד פה, שהוא יחזור.
רצוי להסביר לילד שהאדם כבר מת, והוא לא מרגיש יותר כאב ולא עצוב לו (אם ילדים יודעים שקוברים אנשים להסביר שלא קר להם שם ולא רטוב וכו'). אפשר להגיד שאנחנו תמיד נזכור אותו ונחשוב עליו.
נאי לא בטוחה שאם תגידי לה שהוא תמיד איתה או משהו דומה היא תוכל להבין את זה במשמעות שאת מתכוונת. לכן, את צריכה לפעול לפי איך שאת מכירה את בתך ואת ההבנה שלה.
אני מאמינה שהכי קל זה להיות אמיתיים, לענות על כל השאלות ברמה שהם יכולים להבין אותה (לפעמים גדולים יותר שואלים את ההורים אם גם הם ימותו ואז אפשר לומר כן, אבל זה יקרה עוד הרבה הרבה זמן). מה שמקשה הוא שהילד מקבל מסרים לא ברורים לגבי מה קורה עם המת והשאלה אם הוא יחזור נשארת פתוחה.
מקווה שתרמתי, משתתפת בצערכם.
|
תוכן התגובה:
|
