|
20/10/2004 14:10
|
דניאלה
|
מאת:
|
|
הי טלי
|
כותרת:
|
לי לקח בערך חודש או יותר עד שהתחלתי לכתוב משהו, ובהתחלה עניתי אך ורק על שאלות טכניות וממש לא העזתי לענות על השאלות הקשות - אני חושבת שפשוט לא הרגשתי כאן בבית - אז מה אני "מתערבת" בעניינים לא לי? לאט לאט אזרתי אומץ לענות גם על שאלות כאלה. והפעם הראשונה שהבנתי שכנראה שיש לי פה איזו זכות קיום, היתה כשדניאלה אחרת כלשהי פתחה הודעה, ואחת מאושיות הפורום, נדמה לי זהר, כתבה לה את ההודעה המקובלת של "יש עמנו כבר דניאלה יקרה מאד", ולבי החסיר פעימות.
אחרי שתפסתי בטחון הייתי עונה כמו משוגעת, וכעבור כמה חודשים עברתי תהליך הפוך, שבו ממש נמאס לי לענות על שאלות, בייחוד כאלה כבדות, והייתי עונה פה ושם בלבד. עם ההריון השני חזרתי למינוני פורום כבדים יותר (רענן: עוד פעם את מפרמנת?).
אני לא יודעת אם נכון לומר שהפורום שינה אותי, אבל הוא נותן לי עומק ופרספקטיבה והמון ידע, ומלמד אותי המון דברים שבזכותם אני עושה דברים אחרת, או בוטחת יותר באינסטינקטים שלי, ואולי גם עוזר לי לעמוד על משמר האמהות שלי ולבחון אותה כל הזמן בהרבה משקפיים ועוד כהנה וכהנה.
וקיבלתי מפה גם כמה חברות בלתי וירטואליות בעליל, שמעולם לא הייתי פוגשת אלמלא כן.
נראה לי שזה הזמן להגיד: תודה, רותי!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|