ממה שכתבת נשמע לי שלילד אין בעיה בגן. טוב לו, הוא הולך בשמחה, וכבר "עלה מדרגה" בהתפתחות שלו. נשמע שהגן עושה לו רק טוב. אז על מה הגננת מדברת ? ענת סימון כבר כתבה לך לברר בדיוק למה הגננת מתכוונת, וזה באמת הצעד הראשון. אבל מצד שני - לא הייתי מתעלמת מהתחושה שעולה מדברייך - שהגננת היא זו שמתקשה להתמודד, ולא הילד. שהיא טעתה בהערכת יכולתה להתמודד איתו.
אחרי שתשמעי את נימוקיה, ואם תחליטי שהם לא סתם תירוצים, אפשר לשקול פתרון מעורב, למשל להשאיר את הילד בגן בו טוב לו, ולהעזר במקביל בפגישות טיפוליות אם דרושות. אולי לגן יש גם ליווי של עובדת סוציאלית, שיכולה לתצפת ולייעץ גם להורים וגם לגננת.
ואם אחרי כל הברורים תסיקי שהגננת פשוט לא רוצה את הילד עקב קשיים שלה - לא הייתי משאירה אותו שם. אם היא תפתח אנטי כלפיו - הוא ירגיש את זה ויסבול.
|
תוכן התגובה:
|
