אפרת יקרה, הצטערתי מאד לקרוא מה שקרה. אם היית מתייעצת איתנו כאן בפורום, היינו כולנו מייעצות לך לא להקשיב לאחיות טיפת חלב, ובעיקר לא להפסיק לחלוטין את ההנקה. לכל היותר, להוסיף תמ"ל, אך לא לנטוש את ההנקה. יש לכך כמה סיבות: בגלל ההגנה הטבעית והנוגדנים, בגלל שלפני שעוברים לתמ"ל עדיין לא ידועות רגישויות אפשריות לתמ"ל, בגלל שייתכן שהמעבר לא יפתור בעיות, אלא יוסיף חדשות. אני טוענת שיש לשמר את היכולת להניק כל עוד שני הצדדים מעונינים בכך (קרי, גם האם וגם התינוק). להפסיק תמיד אפשר. לחזור אחרי הפסקה ארוכה, מאד קשה. זה אפשרי אם לא עשית את הסוויץ' במוח שאומר: אני לא רוצה יותר להניק. אבל צריך הרבה מזל (שלא נגמר לגמרי החלב) וכוח רצון (אם אכן כך) לחזור לכך. אם חלילה קורה משהו (מחלה חו"ח, נסיעה רחוקה דחופה ופתאומית, כל בעיה שאיננו יודעים לצפות אותה מראש), אפשר במקרה כזה לחזור להנקה מלאה תוך יום-יומיים. היכולת לייצר חלב תאפשר איזון מחדש בין ההיצע לביקוש, וזה יכול לפעמים להיות ההבדל בין תינוק אומלל שבוכה כל הזמן ומסרב לכל אוכל אחר, ובין תינוק שיש לו אמנם בעיה, אבל יכול להתנחם על השד. חברה שרצתה להפסיק להניק (הילד היה בן שנה), וששכנעתי אותה לשמור על הנקה חלקית (בוקר ולילה), סיפרה כי ימים ספורים לאחר מכן ילדה חלה בדלקת ריאות וסירב לכל מזון פרט לחלב-אם. היא חזרה להנקה מלאה תוך יום וחצי וכך יכלה לוודא שהילד לא יתייבש.
אני מאד מקווה שילדתך מרגישה טוב ומתפתחת היטב (וכפי שאמרה עדית, יש ילדים שפשוט לא גדלים כל כך מהר). ככל שיעבור זמן, ירבו המזונות הבריאים שתוכלי להציע לה, והיא תוכל להדביק את הפער.
ובאמת לא כדאי להתרגש מאחיות טיפת חלב. סמכי על האינסטינקטים שלך, ושתפי אותנו תמיד. אנחנו כאן כדי לתמוך ולהציע חלופות לדרכים ה"רגילות".
|
תוכן התגובה:
|