מנקודת המבט של הילדה - כנראה שעברה חוויה שמכניסה אותה למצוקה. יכול להיות במושגים שלנו היא לא דרמטית- אבל זו איננה הזווית החשובה. חשוב מה מרגישה הילדה. נשמע שכרגע קשה לה.
הייתי מחכה עוד כמה ימים (לא יותר מכמה ימים), מקפידה להיותעירנית לגבי ההתנהגויות שלה ורושמת לי בראש כל מה שיוצא דופן (יחסית למה שמוכר לך מהתנהגותה הקודמת), שואלת את הגננת מה קורה בגן ואיך היא מתנהגת, משחקת.... - ומחליטה על פי מה שיעלה: אם הדברים יחלפו- סביר שאין סיבה לדאוג. אם הדברים עדיין מטרידים- כדאי לפנות לאיש מקצוע (קודם כל אתם, ההורים).
אם בן זוגך מודאג ומשתף פעולה (לא כתבת משהו ברור על היחסים ביניכם)- חשוב שתלכו ביחד.
צריך לזכרו שהמצוקה של הילדה יכולה לנבוע גם מפנטזיות ולאו דווקא ממציאות ממשית- אבל צריך לעזור לה. הפנטזיות בנויות על איזה שהוא דבר שהוא מציאות לגביה.
מבחינת הגיל - קצת מוקדם מדי לאדיפליות (שאולי היתה יכולה להסביר איזה תסבוכת קטנה עם אשמה)- כך שלא הייתי מייחסת זאת לעניין התפתחותי (שגם בו צריך היה לטפל- לו זה היה המקור לקושי).
דרורית אמיתי-דרור
מומחית לגיל הרך
יועצת להורים ולאנשי חינוך
http://www.ganyeladim.co.il/drorit.asp
|
תוכן התגובה:
|
