|
25/2/2005 00:14
|
טלי תקומי
|
מאת:
|
|
הוטיקה, השעה, כפי שאת רואה, היא השעה....
|
כותרת:
|
אני עם עיניים שורפות מעייפות, אחרי יום באוניברסיטה, אחרי שגמרתי כלים כל הגוף כואב לי, ונזכרת בפעם השלישית היום שאני רוצה ומחמיצה הזדמנות לדבר איתך.
באוטו בדרך לאוניברסיטה נזכרתי בפעם השניה אבל לא היה לי את המספר, אז צלצלתי ל-144 והם לא ידעו.
עולה לי מחשבה מטורפת לצלצל איליך כרגע כי צרוף נדיר של יש לי את המספר, הילדים ישנים ואני פנויה, בלי כלום על הידיים.
אבל זה לא ישים כי אני רוצה שתחשבי עלי קצת שאריות של טוב.
ככה,אגב, אני ברוב הימים.
אני מרגישה שהפסדתי איתך מומנטום.אם נדבר מחר כבר אשכח על מה רציתי. אוף.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
